פלאיה וונאו 15.3
ידענו שזה סיוט לנסוע לפלאיה וונאו, מלא אוטובוסים וסיכוי גדול מאוד
לישון בדרך באיזה עיירה פנמנית עתיקה, החלטנו שעדיף לנסוע כמו תיירים ולעלות על
אוטובוס שמוזמן מראש ומקום במעבורת הראשונה, יום לפני הלכנו לדוכן שייקים של
ההוסטל שהוא גם אחראי על הרשמה לשאטלים, אז אחרי שאנחנו מחכים איתה 20 דקות לתשובה
לגבי המקום היא מחליטה שנשלם כי בטוח יהיה מקום, ברגע שהיא מחזירה לנו את העודף
היא מקבלת הודעה שאין מקומות, בעיה ראשונה של היום. קמנו מוקדם, מאוד, רבע לשש
בבוקר כבר במזח של המעבורת ליבשה, המעבורת הראשונה מלאה, ואנחנו בעוד חצי שעה
איחור, בטקסי בואוט שלקחה אותנו ליבשה כבר קיבלנו שפריץ יפה של מי ים על כל הגוף,
בכלל תענוג. עוד מונית מהמזח לתחנה המרכזית ומשם אוטובוס ל"דויד" בצד
השני של היבשת, ומשם החלפנו עוד אוטובוס לסנטיאגו.. באוטובוס לסנטיאגו דרשו 5 דולר
על כל גלשן (החצופים גם שאלו כמה גלשנים יש בקייס וברור שאמרנו אחד) אני מסביר
לנהג שזה לא יכול להיות ושאנחנו מוכנים לשלם 2 דולר לקייס, הוא כבר אומר שהוא מוכן
או 4 או 5, אני מסביר ש4 זה בכיוון אבל עדיין מתעקש על ה2.. מבעיות של עודף סגרנו 3.5, הוא קרא לי פושטק,
אבל עם חיוך (: טוב אז הגענו לעיר סנטיאגו ומפה נשארו לנו עוד3 מיניבוסים ומונית,
הגיע המיניבוס של היעד הבא בלי גגון ובלי כלום, הוא מסתכל על הקייסים ואומר שאין
איפה לשים אותם וצריך לשלם כמו 4 מקומות, ועוד כמובן כיסא לעצמנו, אנחנו בשוק
מבינים שבקצב הזה לא נגיע היום ולא בזול בכלל, החלטנו לנסות את עניין המונית
ספיישל לפעמים יוצא שווה, אחרי 20 דקות של השוואות מחירים וריבים עם נהגים יצרנו
בתחנה בלאגן היסטרי, הנהגים צועקים קצת אחד על השני קצת עלינו ושוב אחד על השני,
בקיצור אחרי שכבר רצו מאיתנו 180 דולר סגרנו עם איזה מונית על 75 וברחנו מהזירה..
מסתבר שהוא בכלל לא סגור על הדרך אבל המחיר מצא חן בעיניו, אחרי כשעה וחצי נסיעה
הוא כבר מתחיל לשאול כיוונים ואומרים לו שיש בערך עוד שעתיים וחצי נסיעה, וואו
ברגע הזה הבנו שהמונית הצילה אותנו, הגענו להוסטל ברבע לשמונה בערב אחרי 14 שעות
בדרכים ועצירה אחת לאכול.. לא היה טוב וטוב שהיה. ישר שלפנו בירה מהקבלה עוד בהפי
הוואר וקיבלנו 1+1, נחיתה רכה.. קפצנו לישיבה עם חבר של אלעד מהצבא (יובל) שמתארח
בהוסטל הצמוד, עודכנו שהתחזית למחר נמוכה ושאפשר לקום מאוחר – נפלנו למיטות ומחר
יום חדש, נראה את המקום באור!
31.3
וואו, המון זמן לא כתבתי, אז ככה, כרגע אני במטוס בדרכי לארץ, אף אחד
לא יודע חוץ מכמה חברים טובים, התכנון הוא להפתיע את המשפחה בליל הסדר, יהיה
בסדר.. לעניינו, פלאיה וונאו – מקום מדהים, פשוט רוצעת חוף בתולית, עם איזה כמה
הוסטלים בשבילנו ומלונות לעשירים, אין בתים, אין מקומיים ואין יותר מדי מה לעשות,
בקטע טוב כמובן, הים קרוב ביותר ורוב הזמן זורק גלים נחמדים.. כמו בכל מקום
שנשארנו הרבה זמן כבר לגמרי הרגשנו בבית!
הסדר יום שלנו היה די קבוע ושיגרתי לטיול שלנו, בבוקר נכנסים לים
לתפוס קצת רעב לארוחת בוקר, ושאר היום עובר בסטאלבט עד הסשן הבא..
גנבו לי את הגלשן, מה?! כן מסתבר שדברים כאלו קורים, אחת ל, אבל
קורה.. אני מתעורר לי בבהלה מהשנ"צ ויובל שואל אותי אם הכנסתי את הגלשן לחדר
כי הוא לא בחוץ, אני עוד עונה כולי ישן שדווקא השארתי אותו בחוץ כי אני מתכנן סשן
ערב.. "אז הוא לא פה" – תוך שניה כל וונאו על הרגלים וכולם יודעים שנגנב
גלשן לבחור שראלי, אני ומיכאל המנהל של ההוסטל ישר עלינו לאוטו שלו והתחלנו להפוך
את העיירה, הוסטל, הוסטל, נכנסים שואלים מחפשים וכלום אין גלשן, לא נורמלי, בחיים
לא חשבתי על סיטואציה כזאת, סה לה ווי.
העברנו עוד כמה ימים בוונאו, והגיע יומנו לצאת לסיטי (פנמה סיטי) – ערב
לפני הנסיעה, מיכאל המנהל שואל אותי אם עשיתי כבר צק אוט ושילמתי, עניתי לו שעוד
לא, הוא ענה מצויין אז אל תשלם כלום וכל מה שאתה לוקח מהבר היום חינם, אחרי כמה
שעות אנחנו עוד באריזות והצעתי למיכאל לקנות את הגלשן הישן שלי, הוא אמר שהוא לא
מעניין ואני אמרתי לו שיתחדש כי אני משאיר את זה פה, כמו גבר הלך והביא לי כסף על
גלשן.. (תודה!)
החבורה התרחבה ולפנמה סיטי יצאנו ארבעה, אני, אלעד יובל ואורי שהצטרפה
אלינו לפני כמה ימים וכבר ממש חלק מהחבר'ה.. כרגיל יום של נסיעות מתחיל מוקדם, רק
שזו נסיעה מיוחדת, האחרונה.. לא אורז יותר ולא נוסע לשום מקום, מהסיטי הביתה! אז
עד כאן הכל כרגיל, אוטובוס, מקומיים, לחכות והגענו לסיטי.. בירידה מהאוטובוס אורי
מלחיצה את כולם עם המשפט "שיט, איפה הפלאפון שלי?" הפכנו את האוטובוס כל
המושבים, אין טלפון, בדיקה נוספת בתיק רק מביאה אותנו לחדשות רעות יותר שגם הדרכון
והארנק אינם, שוק של דקה, הפנמת המצב בערך עוד דקה ולקחנו מונית להוסטל, לאחר
דיווח למשטרה על הגניבה, הגיעו שוטרים ואספו אותנו לתחנה לתת את הפרטים.. מדהים
שבמדינה עם כל כך הרבה פשע יש "משטרת תיירים" בתודעת שירות כזאת גבוהה,
תענוג! את שאר היום העברנו בתחנת המשטרה, בגדול בלחכות, מידי פעם נתנו גיחות
למקדונלדס..
באופן כללי, פנמה סיטי עיר נמל ומסחר ענקית, העיר מחולקת לאזורים רבים
וכבר מהכניסה לעיר קשה שלא להבחין בגורדי השחקים המרהיבים וממש בסמוך אליהם שכונות
פחונים מזעזעות.
יום ll בעיר הגדולה,
בוקר, ארוחת בוקר, ויצאנו לצוד טלפונים, מסתבר שמחירי האלקטרוניקה פה
ממש דומים לארה"ב ואנחנו החלטנו לנצל את זה, חנות חנות עברנו ובניסוח לא
משתנה ניסנו לשכנע מישהו למכור לנו 4 טלפונים במחיר טוב, אחד הימים המעייפים בחיי,
אבל יצאנו מהקניון עם 4 טלפונים חדשים!
לפנמה סיטי כבר הגענו עייפים.. כל אחד חיכה לטיסה/ אוטובוס שלו ולא
עניין אותנו יותר מדי מה קורה בעיר.
אז הגיע היום ה31 לחודש, אחרי 7 וחצי אני שוב על מטוס רק שהפעם בדרך
ההפוכה(!).. אני ואלעד הגענו ביחד לשדה, אלעד טס לגואטמלה, אז אחרי שהכרנו ביום
הראשון שהוא נחת אי שם באל סלבדור לפני 4 חודשים, הגיע הזמן להיפרד, וניפגש בארץ,
בדוקקק!
קונקשין במדריד, לאחר טיסה של כ10 שעות שכמובן שישנתי ברובה נחתנו
במדריד, את מדריד אתם מכירים אז אני לא צריך לספר עליה יותר מידי.. ניגשתי
ל"טוריסט אינפורמיישן" הסברתי לה שיש לי 8 שעות לשרוף ושתסמן לי על
המפה, משום מה פניתי אליה באנגלית, אחרי כמה דקות שנתתי לה לשבור שיניים זרקתי
מילה בספרדית, היא כל כך שמחה שהשיחה עברה לספרדית, ואחרי שסיפרתי לה שחזרתי
מהטיול ומשם הספרדית אפילו קיבלתי מחמאה על הצבע שקיבלתי.. יאללה לאוטובוס, שם
פגשתי ספרדי שגם כן חזר מפנמה, ואחרי כמה דקות של שיחה הוא שאל אותי אם אני צריך
עזרה במשהו, אחרי הכל הוא מקומי.. שאלתי אותו אם יש לו אפשרות להריץ את הזמן
ושהקונקשין הזה יגמר, הוא צחק מאוד אך לצערי לא יכל לעזור. יום במדריד יוצא לדרך..
ברגע שירדתי מהאוטובוס במרכז העיר, חיוך מטומטם ולא מוסבר התלבש לי על הפרצוף,
אולי מהסיבה שאני כבר ממש קרוב.. אז הסתובבתי קצת בעיר, לפה ולשם וכשנמאס לי חתכתי
חזרה לשדה וכל מה שנותר הוא לחכות, מזל שיש את מקדונלדס.
הטיסה המריאה, נחתה ואני בארץ הקודש, אדר בא לאסוף אותי בחמש בבוקר,
וישר נסענו להרוג טורקי קטן אצל שיר, קצת רעש ב6 בבוקר העיר את אמא של שיר, היא
כמובן ירדה להגיד שלום ואני סיפרתי לה שמשפחתי בכלל לא יודעת שאני בארץ ושאני חושב
להגיע רק מחר לליל הסדר.. היא שלחה אותי מיד הביתה בטענה שלא עושים דברים כאלו
לאמא.. זהו, אמא, אני בבית!!!
