בוקר טוב לכולם, 5:30 בבוקר, סן חואן דל סור, ארוחת בוקר אחרונה, ויצאנו במונית פרטית (הבדל של 4$ מצ׳יקן באס, מקומים ואללה איסתור) לעיירה סאן חורחה שהיא אחת מנקודת היציאה לאי אומטפה, המעבורת הראשונה מקולקלת, התייבשנו קצת ב״נמל״, שעה הפלגה והגענו..
האי אומטפה- הוא אי בתוך אגם ניקרגואה, האי מורכב משני הרי געש שהתפרצו והתחברו. לא מפותחת בכלל, 30,000 תושבים.
אני שמעתי שאת האי הזה עושים עם אופנועים, ואני רוצה אופנוע ועכשיו! חמש דקות וכבר היינו ב״סוכנות״, שאני אומר סוכנות אני מתכוון לבן אדם רציני שהדפיס מפות של האי על חצאי A4 ואפילו הוסיף בצד את שמו עם מספר טלפון, פוטנציאל עסקי יש בבחור.. בקיצור, אנחנו מגיעים ל״סוכנות רחוב״ שלו ואני רק רוצה כבר לעשות סיבוב, בשניה הראשונה אני מתיישב על האופנוע ואומר לו ״דלה״ תניע, הוא מניע ומתחיל להסביר לי שהרחוב חד סתרי ואני תוך כדי נסיעה עונה לו ״*דרצ׳ה דרצ׳ה דרצ׳ה אי דרצ׳ה״ (*ימינה), אז שכרנו אופנועים ל48 שעות, מיד בתחילת הנסיעה מבחינים ביופי המשגע של האי, הכל ירוק ובשני קצוות האי מתנשאים שני הרי געש גדולים מכוסים במפלי בזלת (•אחלה של תאור).
אז כשעושים שיעורי בית מגיעים מוכנים למבחן (רואה אמא, בסוף הבנתי!) ומסלולנו ליום הראשון היה מתוכנן (בגדול), נסענו דוח לאזור סנטה קרוז שבו רצינו לעשות את הלילה הראשון, ולפי הטיפים שקיבלנו סגרנו הוסטל דיי מוקדם (ב13:00 הגענו להוסטל ריק, 13:30 לא היה מקום!) מזל! וש.ב
ממשיכים... ארוחת צהריים ב״כומדור״ מקומי, ונסענו ל״אוחו דה אגוה״ (עין המים) בריכת מים טבעים חצובה בתוך הג׳ונגל, בקיצור כמו הסחנה רק בלי ערבים וטבריינים..
שרפנו שם כמה שעות בכיף!
לאחר מכן נסענו לבדוק על איזה סדנא לאפיית לחם בכפר היפי, אז לסדנא לא הלכנו כי לא הסתדר, אבל נגלה לנו הוסטל/ כפר קטן במרחק טיפוס (רגלי) של חמש דקות מהכביש שנראה ממש כמו שומרת גורילות, (טרזן כזה, בול.) ואנשים באים לישון מרצונם! חחח סתם נראה חוויה מגניבה, אז ככה נתקלנו בעוד סיפור!
ארוחת ערב במסעדה של ההוסטל, ונשפכנו למיטות....
בוקר, נסענו על הכביש שצמוד לאגם וחיפשנו נוף יפה, מצאנו!
המשכנו לכיוון הצד השני של האי כדי לסגור הוסטל ללילה,עכשיו שמעו קטע, אחרי כרבע שעה נסיעה עוצר אותנו ״שוטר״, ״מסמכים בבקשה״ הנה אמיגו מסמכים, יופי קחו את המסמכים ותביאו דולר כל אופנוע. אני בראשי כבר חושב לשלם, זה כולה דולר ושיעזוב אותנו כבר אך החבורה מתעשתת ושואלת ״על מה?״ והוא לא בידיוק יודע.. פה חשדתי, וזה בעצם בדיוק הרגע שאנחנו מבינים שהוא לא בידיוק שוטר, האיש לבוש מכנס חאקי וחולצה של איזו תוכנית ילדים, וסט כתום, תג ״שקר כלשהו״ ומשרוקית צוהבה, ראבק אתה מתחזה לשוטר תשקיע במשרוקית שחורה, אני מציל ואני מתבייש לבוא עם צהובה, הסברתי לאדון שוטר שאנחנו מאוד רוצים לשלם אבל שאני רוצה לצלם את התג שלו בתמורה, הוא כמובן לא הסכים ואנחנו כמובן נסענו.. לא נעים אבל לא נורא.. אז הגענו להוסטל הכי מומלץ וטוב שכך!
כבר בצהריים ראינו את היופי המדהים שלו, וכבר הלוז התכוונן לזה שחזורים לשקיעה!
נסענו לחוף בשם פונטה מריה חסוס- לשון יבשה ארוכה שממש נכנסת לתוך האגם, והכל מסביב יפה, 360 מעלות!
יצאנו מהחוף לכיוון העיר ״הגדולה״ למצוא משהו לאכול, עוף מסתובב זה סוס מנצח, חצי עוף כל אחד, סיבוב קטן בעיר והגענו בזמן חזרה לשקיעה!
ארוחת ערב אכלנו בלי הרבה ברירה במסעדת העלק פנסית של ההוסטל, תפריט מלוחות עץ, מנות מפורטות בשנינות ובהומור (כבר ממש ציפיתי!), ואוכל מגעיל, טוב לא מגעיל, אבל לא טעים.. הלכנו לישון שבעים...
יומנו האחרון באומטפה הגיע, החזרנו את האופנועים והלכנו לנמל לתפוס מעבורת, כמובן שגם עכשיו יש קצת בעיות, על המעבורת העמיסו משאית גדולה מדי וזה בא על חשבון כל האנשים שרוצים לחזור ליבשה.. בסוף הגענו.. מונית חזרה לסן חואן, סגירת הוסטל בשניות ובחירת מסעדה גם כן, בשניות.. אחח מקום מוכר איזה כיף! אפילו הבית הפינתי ההוא שמוכר ארטיק קוקוס תוצרת בית בשקית שמח לראותי ומיד שלחה הזקנה בכניסה את אחת הילדות להביא פלטה דה קוקו לבחור..
ארוחת ערב במסעדת דגים, מנה מנצחת של ארוז קון קמרון בפעם האחרונה, וזהו..
זמננו בניקרגואה תם.. חיכינו וחיכינו לגלים אך הם סרבו להגיע.. לפי בדיקת התחזיות האחרונה מצב הגלים בקוסטה ריקה משמעותית יותר טוב, וכנראה של״פופויו״ כבר לא אגיע, לא בטיול הזה לפחות.. (;
הבנו שאחת הדרכים הפשוטות להגיע לקוסטה היא במונית לגבול ושמשם יהיה בסדר.. סגרנו מונית למחרת לשמונה בבוקר!
עד כאן החבורה מניקרגואה!
