9.1
יוצאים לדרך..
3:00 ואנחנו כבר מוכנים לנסיעה, 4 מוצ׳ילות, 4 תיקים קטנים, 3 קייסים של גלשנים, סקייטבורד וגיטרה!!!
זאת הפעם השניה בטיול שאני מקבל מבצע של גלשן + גיטרה.. לפני עזיבתינו עידן פתח בגראז סייל, אז התחדשתי בגלשן + חרבות + גיטרה..
את הגלשן מהפוסט הקודם שלחתי איתו לארץ..
לענייננו, 3:00 בבוקר מחכים, 4:00 יצאנו לקראת נסיעה של 12 שעות (הכוללת שני מעברי גבול) ללאון שבניקרגואה.
(ניקרגואה - מדינה יחסית גדולה, ברובה לא מיושבת, גובלת מצפון עם הונדורס ומדרום עם קוסטה ריקה.
המטבע קורדובה - 26 קורדובה = דולר )
כן זה היה נורא כמו שזה נשמע, מעברי גבול מוזנחים שמנוהלים כמו הפסקה פעילה ביסודי ועובדים שאין להם שום רצון שמשהו פה יתקדם יותר מהר.. וכסף, כל עצירה הייתה מלווה בכמה דולרים, נכסנו להונדורס, צריך לשלם, כעבור שעתיים יצאנו מהונדורס ונחשו מה? גם צריך לשלם.. תשלום אחרון בכניסה לניקרגואה וכעבור שעתיים הגענו ללאון..
לאון עיר לא קטנה, יפה וצבעונית.. דיי מזכירה את סאן כריסטובל שבמקסיקו ואת אנטיגואה שבגואטמלה.. בעיקרון לאון משמשת מטיילים כתחנת מעבר בדרך לסאן חואן דל סור והאטרקציה המרכזית היא טיפוס על הר געש והתגלשות על קרש עץ מעפן, בתור גולשים לא כל כך הבנו את מהות האטרקציה והחלטנו לוותר ולהמשיך למחרת לסן חואן, לנו יש את הדבר האמיתי..! (;
ארוחת צהריים, בירה, סיבוב בעיר, בירה, ארוחת ערב בירה ולישון.. (לו״ז מומלץ!)
הנסיעה לסאן חואן היתה דיי פשוטה, 6 שעות והגענו. ירדנו בבית חב״ד על מנת לשאוב קצת מידע, ונפלנו על החמין של שבת בצהריים, שיחקנו אותה!
סיבוב בעיר, סגירת הוסטל, העברת הציוד להוסטל ובעל בית אחד מטומטם שנתן את החדרים שלנו. שיט אין הוסטל..(יום שבת, העיר מפוצצת לקראת המסיבה המפורסמת שלמחרת - ה״סאנדיי פאנדיי״) עכשיו זה כבר לא מצחיק כל כך, השעה שש בערב, עדיין חם, כל הציוד על הגב וצריך להמשיך להסתובב, מצאנו איזה דורמס בהוסטל מעופש שהוא גם בר רועש ונאלצנו להעביר שם את הלילה, סיטואציה די מוזרה לצאת להשתין עם בוקסר ב3 בלילה כשהמוני הבליינים מסביבך, לא חשוב, קמנו לבוקר יום ראשון וכמו תיירים טובים הלכנו לקנות כרטיסים למסיבה (30$, גופייה, 4 שוטים וזבביר) ולאחר מכן למצוא הוסטל אחר, כמובן שאנחנו מכירים כל הוסטל בעיר כבר מהסיבוב של אתמול, אבל היה b&b אחד שהיה סגור שהחלטנו לנסות שוב. הפעם פתוח, מדהים, חדרים ברמה מאוד גבוהה, ארוחת בוקר ומים חמים! התמקמנו, ויצאנו למסיבה..
(המסיבה מורכבת בעצם מ3 מסיבות בריכה שונות, כל בערך שעתיים מגיעים רכבים גדולים ופתוחים שמעבירים את קהל הבליינים)
הגענו למקום שממנו יוצא השאטל הראשון ומיד הבנו שאנחנו ממש לא עומדים בקצב האלכוהול של ההמון והתחלנו לטפל בבעיה.. יותר מזה אני לא זוכר (;
חחחח סתם, בסיכום כללי היתה אחלה של מסיבה, כולם מאוד מאוד נהנו, עייפים אך מרוצים חזרנו להוסטל, 15 כבשים וכבר נרדמתי..
למחרת קמנו לארוחת הבוקר המקומית (ביצים, אורז עם שועית שנקרא ״גאיו פינטו״ ופירות) והמפנקת שמציע ההוסטל המפנק שלנו ולאחר שלושה ימים ללא גלישה סוף סוף נוסעים לים.. כן כן נוסעים, הפינוק של אל טונקו נגמר וכאן בסאן חואן כל חופי הגלישה במרחק נסיעה, ועלות הנסיעה היא בין 5 ל10 דולר..
היעד: חוף מדרס - לקהל הגולשים - ביץ ברייק ללפט ולרייט, עובד יותר טוב בהיי טייד, 20 דקות נסיעה מהעיר.
גובה הגלים היה מאוד נמוך, אך בכל זאת סשן מהנה, מים קרים ורוח חזקה.. שקיעה יפיפייה..
את ארוחת הערב אכלנו במסעדת דגים מקומית, שהתגלתה כהצלחה מסחררת, מנה של אורז עם שרימפסים, שבארץ לא היתה יורדת מה120₪ ב6$ בלבד!
אני ובן
13.
משום מה קמנו מוקדם, ללא כל תוכניות.. שמונה וחצי בבוקר וארבעתנו כבר מסביב לשולחן נהנים מארוחת הבוקר המקומית, בלי לשים לב, השעה כבר 11 ואנחנו עדיין יושבים וצוחקים מסביב לשולחן, גם לחוסר מעש שלנו יש גבול והחלטנו ללכת ים.. שאני אומר ללכת זה פה לחוף של העיירה ללא הגלים.. עוברים בשוק, מצטיידים באננס (1$) וממשיכים לים, אחרי 20 דקות בים שאנו מקבלים מכות של רוח עם חול החלטנו לעבור לבריכה הנמצאת בסמוך לעיירה ואליה יש שאטלים חינם..
הדר ובן משחקים עם האוכל!
כמובן שבדיוק עכשיו השאטל מקולקל, ויצאנו לחפש מונית. בדרך פגשנו בחב״דניקים הקופצניים שהזמינו אותנו ל״על האש״ בבית חב״ד הערב, עכשיו ככה, אותי לימדו כבר בגיל ינקות שיש ״על האש״ ויש ״בשר על האש״.. אומנם נדלקה לי נורה אדומה אך נענינו בחיוב, ונסענו לבריכה..
כמו שחשבתי, אומנם בשר לא היה שיא הערב, אך היו חלות מעולות וסלטים שהתגעגענו..
(בהגעתי לבית חב״ד שאלתי אותם אם הם זוכרים מטייל בשם שיר שהיה כאן לפני חודשיים בערך, הם כמובן ענו ״ברור! הכוכב הזה!״ ואני עניתי בגאווה שזה החבר שטיילתי איתו.. אוהב אותך אחיי! ד״ש מהחבר׳ה..)
לאחר נסיעה נוספת לחוף מדרס, שגם בשניה לא קיבלנו את הגלים שאליהם התרגלנו החלטנו לסוע לחוף בשם הרמוסה.
המבשלת של ההוסטל מגיעה רק 7:30 בבוקר, השעה שבה השאטל יוצא, קיבלנו אישור להשתמש באותם מצרכים בעצמנו, ארגנו לעצמנו ארוחה מזינה וטעימה ויצאנו..
הרמוסה- חוף יפייפה במרחק של 25 דקות נסיעה מהעיר, בחוף יש מסעדה, פינות ישיבה, ערסלים, wifi וכו׳ וכל התענוג עולה 3$ בכניסה (מלבד 5$ שעולה הנסיעה), דיייי אין גלים, שוב.
את הזמן עד ההסעה חזור העברנו בקפלים, ספרים וטרנקילו על הערסלים, ממש לפני שהלכנו מכת רוח חזקה העיפה לי את הגלשן כמה מטרים והגלשן ניזוק בעוד כמה דולרים, באסה. לאחר שנץ עמוקה הלכנו לסופרמרקט הגדול בעיר והתארגנו על הארוחות הבאות..
יום שישי-
על הגלים כבר וויתרנו, נס לא יהיה, אין גלים אז אין גלים.. נסענו שוב פעם לבריכה(וכמובן ששוב הצדיידנו באננס בדולר), ובחזור עברנו לבדוק על ארוחת שישי בבית חב״ד, אמרו שמתחיל ב18:30, מטייל וותיק כמוני יודע להיכנס להתקלח רק 19:00.. 19:45 הגענו בזמן! בסיום הארוחה, בדרכנו ״הביתה״ גמורים ומפוצצים אנו שומעים את קולות המוזיקה שבוקעים מההוסטל הכי קופצני בעיר (הפאצ׳ה מאמא), טוב נוו.. את הלילה סיימנו במסיבת ״הוואי״ רווית אלכוהול שרוב הבליינים קנדים ואמריקאים בעלי קיבולת לא אנושית ומשחקי שתיה מפגרים שכל מטרתם זה לשתות הרבה ומהר.. לילה..
17.
יום שבת, כבר שבוע בסן חואן, לא גלשנו תקופה ומחפשים תוכניות להמשך..
צפונית מאיתנו, כשעתיים נסיעה יש עיירת גלישה קטנה ולא מפותחת בשם ״פופויו״ שקיבלנו עליה המלצות חמות שלא כדאי לפספס, אמממה, אין גלים..
החלטנו לסוע לאי אומטפה שנמצא בתוך אגם ניקרגואה ולהעביר שם כמה ימים בתקווה שיכנס סוואל לחופי ניקרגואה ונוכל להנות מפופיו כמו שצריך..
אז את בוקר יום שבת העברנו בשיעורי בית, לונלי פלאנט, פורום למטייל ומפה מצ׳וקמקת עשו את העבודה.. בעיקרון רצינו לעזוב כבר למחרת, אבל יום ראשון זה אף פעם לא יום טוב לנוע בו, בדרך כלל המון דברים סגורים ואין עם מי לדבר, הארכנו את השהות שלנו בעוד יום וסיימנו את שיעורי הבית!
חצי יום נשרף בתוך ההוסטל ולנו נשרף המוח, אני ואלעד יצאנו לתור את סן חואן דל סור! אומנם חזרנו בלי ממצאים רבים, אך עם הלחם בננה הכי טעים שאכלתי מימי.. אה וגם עם כמה תמונות יפות..
יומנו האחרון בסן חואן הגיע, ואיתו זמן האריזות.. כמות הציוד שצברתי בחמישה חודשים כבר מוגזמת והחלטתי לשלוח חבילה לארץ! סיבוב בשוק למציאת קרטון, המון עזרה מהדר באריזות ויש לנו חבילה לתפארת מדינת ניקרגואה.
החלטנו לסוע לאי אומטפה עם תיק קטן בלבד בזכות בית החב״ד שהציע את עצמו כשמירת חפצים, פינוק!
כיבוי אורות מוקדם, מחר 5:00 על הרגלים, לילה טוב!
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה