וואוו לא כתבתי המון זמן ......
אז נלך קצת אחורה ואני אנסה לסדר קצת את הראש ולכתוב מה עבר עלי בחודש האחרון...
כמו שאתם יודעים היינו באל סלבדור ובסשן הגלישה האחרון וגם הכי טוב שהיה לי בטיול, קיבלתי את החרטום של הגלשן בשפה התחתונה ונפצעתי... אחרי המון דם שעורבב במי האוקיינוס הפסיפי התחלתי לחתור לכיוון החוף.. בלי להבין מה בדיוק קרה ובהלם מוחלט התחלתי ללכת לכיוון הההוסטל עם המון דם(אבל עדיין קצת שמח שהכרישים לא הגיעו בזמן)
אחרי הליכה של רבע שעה שפרצופים מבועתים סביבי ו0 אנשים שמציעים עזרה,הגעתי להוסטל ובמזל שני החברים שהיו איתנו היו שם,הם ליוו אותי לבית חולים המקומי(את סושי הכלב שלי לא הייתי שולח לשם)שזה גם הבית חולים הרביעי שאני מבקר בו באותה תקופה....
למזלי לפחות הדוקטור הייתה מקצועית ואחרי זריקת הרדמה ושלושה תפרים יצאנו מהמקום...
אחרי עוד יומיים שאני רק מסתכל על הים,הגלשן שלי מתייבש לו במרפסת של ההוסטל והחיוך לא ממש עולה. החלטתי שאני אמשיך עם שני החברה שאיתנו בחודש האחרון לניקרגואה כי לגלוש אני לא יכול בשבועיים הקרובים ....אבל עדיין חשוב לציין שעם התפרים והכל הייתה מסיבה מעולה ובכלל לילה מטורף ביום שישי.או שבת.. בקיצור אחלה לילה
חבר חדש בהוסטל
אחרי חלוקת רכוש קצרה שלי ושל עידו ופרידה מרגשת,עם התיקים ארוזים והגלשן יצאנו לדרכנו לניקרגואה !!
אחרי נסיעה דיי קשוחה הגענו ללאון...
עייפים ורעבים נחתנו בהוסטל מגניב עם בר שנקרא ביגפוט..
אחרי מפגש קצר עם כמה ישראלים ניסינו להבין מה הולך שם עד שהבנו שאין לנו מה לחפש שם יותר מדי וזאת רק תהיה תחנת מעבר עד ״סן חואן דל סור״ שהיא עיירת גלישה מגניבה....
המטרה שלי הייתה בגדול לשלוח את הגלשן לארץ במחיר סביר..
הגעתי לסניף הדואר המקומי בעיר ושלחתי את הגלשן ב30$ בלבד!
חשוב לציין שפשוט עטפתי את הגלשן באיזה נייר ורשמתי עם טוש על דף a4 את הכתובת יעד, אז אני לא כ״כ בטוח שהגלשן באמת יגיע או אם הוא יגיע שלם, אבל שווה ניסיון.
אני חייב לעצור ולחלוק איתכם מעט תובנות מהטיול כדי שאני לא אשכח
* זה שאתה אוכל במסעדה זה לא אומר שהאוכל בהכרח יהיה טעים/מבושל/אכיל
*מוסדות רשמיים כמו מעברי גבול מנוהלים בצורה שלא הייתי נותן להם לארגן מסיבת טבע בחלקות ב׳
*שוטרים עם נשקים אוטומטים ורובי ציד ברחוב זה הרבה יותר מפחיד מאשר נותן ביטחון.
*אוכל מקסיקני יותר טעים בארץ מאשר במקסיקו
* בוריטו זאת המצאה אמריקאית
* קמח תירס זה פשוט גועל נפש והם דוחפים אותו לכל דבר בערך.
אז נחזור ללאון,
אחרי שהתמקמנו במיטות, בסביבות השעה 21:00 הגענו למסקנה שהגיע הזמן לאכול משהו היום, בדרכינו עוצרת אותנו ישראלית חייכנית וחביבה, ומציעה לנו שוטים על חשבונה ושאם נצליח לשתות שלוש כאלה במס׳ שניית מסוים אז זוכים בגופייה...
אני כמו אני לעולם לא מסרב לאלכוהול חינם, בטח ובטח לא לאתגר שתייה מילדה ששוקלת 50 ק״ג..
בלי לשים לב שקוראים לאתגר
"lava challenge" הרבצנו את שלושת השוטים במהירות, נורא מהר התחלתי להרגיש כאילו הגוף שלי מתחיל להישרף מבפנים.. לא עוברת
חצי דקה ושלושתינו רצים לרחוב ומקיאים בצוותא את האש הנוזלית שהכנסנו לגוף....
מסתבר שהמשקה הזה מורכב ממעט רום זול והמון המון אבל המון פלפלים חריפים... לא בריא- אבל לפחות הרווחנו גופייה וחוויה מצחיקה..
קינחנו את היום בפיצה בידיעה שנוסעים מחר לסן חואן ....
איפה שהוא בתחילת נובמבר...
אז חיפשנו שאטל, וברגע שגילינו שהכל מלא הצענו לבעל הסוכנות כסף שייקח אותנו עם הג׳יפ שלו וכמו שדניאל אומר-הכוח של השטר יותר חזק מהכל...
אחרי כמה שעות של נסיעה בדרכים יפהפהיות הגענו להוסטל פאצ׳ה מאמא.
סן חואן-עיירת חוף מדליקה לא רחוקה מגבול קוסטה ריקה,ידועה בעיקר בזכות ה״סאנדיי פאנדיי״ שזה בגדול מסיבה שמתחילה ב12 בצהריים ונגמרת בלילה ותוך כדי עוברים ב3 הוסטלים.. בקיצור סדום ועמורה..
לא עוברות 10 דקות מהרגע שנכנסנו להוסטל וכבר אנחנו יושבים עם איזה 15 ישראלים ואחרי 25 דקות בערך כולם כבר אצלנו בחדר(שוב חשוב לציין שכולם ישנים בדורמס מעופש וחנוק ואני עם שתי הנסיכים שחייבים מזגן בחדר ושירותים פרטיים)
אז אני אנסה לתקצר את השבוע ואני אתן למעט התמונות שיש לי לדבר... לא הגעתי לחופי הגלישה בגלל הפציעה אז רוב מה שעשיתי היה ללכת לים בבוקר להתאמן על סלטות(עד שנתפסו לי השרירים ברמה שלא הצלחתי ממש ללכת) עד שכל החברה מגיעים ואז פשוט היינו מעבירים את היום בכיף בים ....
היה אחלה שבוע עם אחלה אנשים....
אז הנה כמה תמונות שהצליחו לשרוד
מפה לשם הגיע חבר שלי מהצבא והצטרף אליי ללילה,מכאן אנחנו ממשיכים לקוסטה ריקה. אמנם אני רושם עכשיו הכל בדיעבד וזה פחות מפורט ומעניין אבל עדיף דבר מאשר כלום...
אדיוס חברים עד הפוסט הבא.........
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה