אנטיגואה + סן פדרו 4.11 - 19.10

שיר

טוב אז אחרי נסיעה מטלטת שכרגיל עידו ישן את רובה ואני התעסקתי בלמצוא מקום לרגליים מגיעים לאנטיגואה ! 

אנטיגונה היא עיר היסטורית שהייתה עיר הבירה של גואטמלה במשך יותר מ200 שנה,העיר ידועה בזכות הבנייה הקולוניאלית,השווקים,הצבעים והריחות, ממש דומה לסן כריסטובל במקסיקו.

אז אחרי כמעט שבועיים בלי יותר מדי ציויליזציה הגענו לעיר, אשכרה עיר עם מכוניות ומקדונלדס...

יורדים מהשאטל ושוב מנסים לעשות עלינו שיטת מצליח ולקחת כסף נוסף על הגלשנים ושוב לא נפלנו בפח..

מגיעים לאחלה הוסטל בשם קאסה שלום(שום דבר פה לא ישראלי חוץ מהאורחים)

אחלה חדר אחלה מטבח ואחלה אווירה.

בהוסטל נפגשים עם שתי בנות שפגשנו בסמוק שמפיי וקבענו שניפגש(אפלטוני לחלוטין)

יוצאים לסקור את העיר ומתחילים במקום האהוב עלינו בכל עיר-הסופרמרקט,התגעגענו לבשל אחרי שבוע של לאכול בחוץ...

יוצאים לבירה ולפגוש חברים שהכרנו לפני וחוזרים לפרק של עספור ולישון....

מדהים שהכרנו כל כך הרבה אנשים בכ״כ קצת זמן... גוואטמלה בינתיים לא מפסיקה להעלות חיוכים על הפנים 

עד כאן,עבדכם הנאמן.

20. עידו-

יום ראשון בעיר חדשה.. תמיד קצת מוזר, לא יודעים אם נאהב, לא יודעים בדיוק מה יש לעשות ואפילו לא זוכרים בברור את הדרך חזרה להוסטל!

על הבוקר קיבלנו סיור מודרך מהבנות (שכבר היו פה) ופחות או יותר מתחילים להבין מי נגד מי.. הבנות גם סיפרו לנו שיש טראק חד יומי לאיזה הר געש, התלהבנו ומיד סגרנו סיור למחרת..

ציפור גדולה לחשה לבנות שיש לי טאצ׳ במטבח והחלטנו לבשל ארוחה משותפת, בלי לחשוב פעמיים שלפתי את המנה המנצחת של עוף בקארי וחלב קוקוס על מצע של אורז, אי אפשר לפספס!

המשכנו בדיבורים אל תוך הלילה ונפלנו לישון..

21. עידו-

השעון מצלצל ב5:15, מה שמזכיר לנו שיש לנו הר געש לטפס, הנסיעה ארכה כשעה וחצי, למרגלות ההר פגשנו את המדריכה חסרת השיניים שלנו והתחלנו לטפס.. קצב קל, מזג אוויר מעולה, שעה וחצי והגענו..

שיא האטרקציה זה שמגיעים למעלה המדריכה מחלקת מקלות עם מרשמלו שאותם מכינים באיזה בור באדמה על ידי החום הגעשי.. נחמד..

כששואלים אותי איך היה אני עונה ״מרשמלו״..

את הירידה כבר עשינו בריצה וחיכינו לקבוצה למטה. 

נסיעה חזרה לאנטיגואה ונפלנו לשנצ של אחרי טראק.. לאור ההצלחה של הארוחה יום קודם הוחלט לבשל ביחד גם היום ושיר החליט לפנק בשקשוקה, היה פשוט מעולה!!

22. עידו-

קמנו קצת מאוחר ויצאנו לסמן V על הלחם בננה הכי טוב באזור, משם לחומוס ב״זולה״ ולאחר כמה שעות למסעדת קרפים הכי טובה בעיר, אין ספק שאוכלים טוב בעיר הגדולה.. חזרנו לזולה ושם שרפנו את הערב עם אחלה חברה.. 

למחרת יום סידורים לפני סן פדרו ולא יותר מדי..

24. עידו-

9:30 לאחר קצת עיכובים יוצא השאטל לסן פדרו, אחלה נסיעה, בלי הרבה אנשים, 4 שעות של דיבורים שעברו בקטנה..

הגענו לסן פדרו החלטנו לשים את הדברים בבית חב״ד ולצאת לסיבוב רגוע בעיר, למצוא הוסטל ולהבין מה קורה..

יצאנו מהבית חב״ד ובשנייה אתה קולט את האווירה, כפר קטן פצפון על אגם ענק והכל הוסטלים, מסעדות וחבר׳ה צעירים..

סגרנו הוסטל מקלחות עניינים וכבר חזרנו לארוחת שישי בבית חב״ד, היה תענוג!

ערב ראשון הולכים לישון מוקדם, עייפים וסופר מרוצים..

25. עידו-

יום שבת - ושבת כמו שבת גם עידו ושיר שובתים מכל מלאכתם! הסתובבנו הלוך חזור ברחוב הקטן של סן פדרו, פגשנו מלא אנשים חדשים והעברנו את היום בכיף.. נשבענו שממחר פרודוקטיביים! מה שלא מפתיע שגם היום הלכנו לישון מוקדם..

26. עידו-

10:30 מצלצל השעון המעורר ובו רשום לי ״מוזלי נסיכות״ אומנם אנחנו חיים בחלום כבר תקופה, אבל עד זה שיהיה לי שעון מעורר של נסיכות?! חחח אז ככה... המוזלי הכי מפורסם בעיר נקרא מוזלי נסיכות, צריך הזמין אותי יום לפני ולהגיע בדיוק בשעה שקבעת אם לא ״אין מוזלי אין כסף״ כמו שאומרת הגואטמלית מהדוכן בעברית צחה.. 11:00 היינו שם, הצטלמנו וסימנו עוד V במחברת הקולינריה.

לאחר המוזלי כמובן שצריך מנוחה קטנה שאותה העברנו בזולה עם נוף מדהים של איזה הוסטל..

יום יפה ושמשי הגיע לסן פדרו, ואנחנו כמובן לא נבזבז אותו, יצאנו לעשות טיול סוסים!!

 הגענו לתצפית מדהימה על האזור, היה פשוט גדול..

ארוחת ערב ולחדר סרטים של אחד ההוסטלים.. לילה טוב (;

נמשיך קצת פחות מסודר.. עידו.

אז ככה, הימים בסן פדרו פשוט עוברים, בלי ששמת לב נגמר עוד יום.. מהסיבוב לשייקים, לחבורה חדשה שפגשת, למסעדה וכן הלאה..

28.

יש ״טיול״ חד יומי או יותר נכון חד לילי שמוציא הבית חב״ד מדי שבוע.. יוצאים ב3 לפנות בוקר מסן פדרו לנסיעה של שעה מטפסים עוד כחצי שעה לתצפית מדהימה על האגם ועל כל הכפרים מלמטה, קיבלנו זריחה כתומה לפנים וירדנו לאכול מלאווחים תוצרת בית חב״ד למרגלות ההר - כל הסיפר נקרא ״האף האינדיאני״ כי באיזשהו מקום, מאיזשהו זווית זה נראה כמו אף אינדיאני.. כנראה...

היה פשוט חוויה, חזרנו בסביבות 11 בבוקר, מקלחות עיניינים ולישון.. ישנו הרבה..

..

הימים בסן פדרו עוברים.. האנשים מתחלפים ורק אנחנו מסרבים ללכת, אנחנו ועוד 2 חברי על הכיפאק שאיתנו בשבועיים האחרונים.. (שממשיכים איתנו לאל סלבדור!)

כשכבר רצינו ללכת כמובן שיש איזה חג ואין שאטלים, ולמחרת? שיר חולה.. זה כבר סיפור חדש..

2.

כבר כמה ימים שלשיר יש כאבים בפה, אבל הבוקר זה היה מוגזם, 8:30 בבוקר, אני מקבל נדנד קל ושיר אומר לי ״יאללה, זהו, לבית חולים..״

כמה דקות כבר היינו מוכנים לצאת למסע לבית החולים.. רק שיהיה ברור! זה לא פה עכשיו קפיצה לאסף הרופא טלפון לאמא והכל בסדר.. אנחנו באמצע שום מקום שממנו צריך לתפוס טוקטוק לצד השני של העיר, משם עוד מעבורת לעיר קצת יותר גדולה ומשם טוקטוק לבית חולים.. אההה וחזור גם.

אז מגיעים לבית החולים הגואטמלי, שיר נבדק על ידי רופאה גואטמלית והיא קובעת שיש לו סוג של דלקת חניכיים (גואטמלית) - אנטיביוטיקה ומשככי כאבים, משוחרר! 

חזרנו להוסטל אחרי יום ארוך והחלטנו להישאר עוד יומיומיים, לפחות עד ששיר ירגיש קצת יותר טוב.. וזה המעצור השני ליציאה שלנו מסן פדרו

3.

בוקר טוב ליום מנוחה, מוגדר כמנוחה, שיר חולה וכולם בחופש!

קמנו לבוקר שמשי ומחמם, יום בהחלט יפה..

פשוט שגרה תענוג, כל בוקר אנחנו פותחים את הדלת לנוף המדהים הזה וכל בוקר אותו דבר, אנשים בקפה ובארוחות בוקר  ואתה יודע שממש עוד שניה גם תורך יגיע..

במהלך היום האנטיביוטיקה כנראה התחילה לעבוד ושיר הכריז שאפשר לסוע כבר מחר בבוקר, לפני שעוד משהו יקרה ישר הלכנו לסוכנות הקרובה וסגרנו כרטיסים לעיירת הגלישה ״אל טונקו״ שב״אל סלבדור״..

נסיעה שאמורה לקחת כ8 שעות ויוצאת ב4 וחצי בבוקר.. צ׳או..!

כאן שיר,

בשבוע האחרון פשוט לא היה לי כוח לכתוב אז עכשיו נזרוק כמה מילים בשביל הפרוטוקול..

סן פדרו-

אפילו שלא הגענו בשיא העונה נהנינו מכל שנייה במקום הזה,האגם שהצבעים שלו משתנים בכל חלק של היום,ההרים הירוקים העצומים, המאפים שמגיעים אלינו עד לחדר ע״י המבוגרות המקומיות וזה שההליכה הכי ארוכה שלנו ארכה בערך 8 דקות...

פשוט מנוחה מוחלטת..(אנחנו עדיין מתאוששים ממקסיקו)

הקונספט נורא פשוט: נוף מדהים,מזרונים וכריות נוחות על מרפסת שנושקת לאגם,שמש חמימה שמפצה על אוויר קריר ועשרות מסעדות מגניבות וזולות נורא

מחיר ממוצע לשייק פירות- 2.5 שקלים

מחיר ממוצע לארוחה בשרית גדולה-20 שקלים

אם חשבתם שרזינו בטיול אז בואו נגיד שכרגע הצבע חזר לנו ללחיים....

שנמאס מלנוח ולאכול אפשר לצאת לטייל לאורך האגם ולבקר בכפרים השונים והמעניינים  או פשוט לשבת ולהכיר אנשים חדשים...

היה גם רצף לא נעים בימים האחרונים,זה התחיל מזה שאיך שהוא גנבו לי פרטי כרטיס אשראי וכרגע הוא חסום,המשיך בחום וכאבים בשיניים ובגרון וכרגע עדיין מנסה לפענח המון עקיצות קטנות ובלתי מוסברות...בקיצור בלאגן קצת אבל עד כה התמודדתי יפה + עידו שעשה איתי מסע רציני לבית חולים , אני ממש מתכוון לזה -אשכרה חצינו עם מעבורת לצד השני של האגם העצום הזה ולקחנו טוקטוקים ועניינים כולה בשביל שיתנו קצת אנטיביוטיקה.

בקיצור - המנוחה מעייפת 

חוזרים לגלים לשבוע אחרון ביחד באל סלבדור.

עד הפעם הבאה…

גואטמלה - פלורס (טיקל) + סמוק שמפיי 13-19.10

13.10 עידו-

אני מניח שכולם מכירים את המשפט ״זה לא היום שלי״, אז ה13 באוקטובר בהחלט לא היה היום שלנו..

קודם כל הוא התחיל אחרי שינה קצרה ביותר, לאחר מכן מעבורת לא סימפטית ולבסוף גם התבלבלנו באוטובוס, זאת אומרת באיכות האוטובוס.. תיכננו לעלות לאוטובוס תיירים רגיל ומוכר ובסוף מצאנו את עצמנו בתחנה המרכזית של בליז סיטי עולים לצ׳יקן באס שאפילו לתרנגולת שלי לא הייתי נותן לעלות, נסיעה של כ3 שעות עד לגבול גואטמלה שהתחילה בעמידה, אחרי זה השתדרגתי לספסל זוגי עם עוד שתי כושיות וככה לשעה האחרונה התפנה מקום ליד איזו אוסטרלית.. נסיעה לא קלה, אוטובוס מחניק, מוזיקה חזקה ונהג שטס נמוך נמוך.. כל כך עפוצים שכחנו באוטובוס את הגיטרה ואת שק האוכל והתבלינים שאספנו לנו בטיול.. (לא נורא! לאט לאט הכל יחזור!)

עברנו את הגבול, מיסים כמובן ובואנוונידוס גואטמלה! החלפנו אוטובוס והמשכנו לשעתיים נוספות עד העיירה פלורס שממנה יוצאים לשמורת הטבע ״טיקל״ שהיא בעצם עיר שלמה של בני המאיה..

הגענו לפלורס גמורים, הוסטל ראשון סגרנו ולאחר מכן סוכנות טיולים ראשונה סגרנו סיור לטיקל. בלי סקרי שוק בלי כלום, רק רוצים שהיום הזה יגמר.. הסיור לטיקל יוצא ב4:30 בבוקר.. 19:00 במיטות! יש גם ימים כאלה -

גואטמלה התחלנו..

14.

ארבע בבוקר קמים ליום חדש!

ויוצאים בשאטל של חברת הטיולים לטיקל, שעה וחצי נסיעה שראשי על הכתף של שיר, וואלה נוח.. 

שתינו קפה באיזה מסעדה של שודדים בתוך השמורה והסיור התחיל..

שיר:

קמים בארבע בלי בעיה ויוצאים לחכות להסעה לאתר העתיקות, כמו שיש זמן מקסיקו יש גם זמן גואטמלה- אז חיכינו קצת...

אחרי נסיעה קצרה מגיעים לשמורה,שותים קפה ואוכלים סנדויץ במיליון שקל וקדימה לסיור!

יוצא איתנו מדריך נחמד דובר אנגלית טובה,

בן 22 נשוי+2.

אחרי שהוא שפך בפנינו את לקסיקון העברית שלו(קוף,עכביש,סבבה,מסטול) הוא לוקח אותנו למודל של העיר טיקל-

תחילת ההתיישבות של בני המאיה הייתה בשנת 900 לפני הספירה,העיר התפתחה וצמחה והגיעה ל160 קמ״ר ואוכלוסייה של 200,000 איש בערך עד לקריסתה בשנת 900 לספירה.

רק 20% מתוך ההריסות באמת נחשפו, זאת אומרת מרכז העיר- מזבחים,מקדשים,בתים של אנשים חשובים כמו אנשי ממשל מלכים ושאמאנים כאלה ואחרים.

יחסית ל״מסו אמריקנים״(דרום מקסיקו בליז וגואטמלה) שהם חבורה של מטומטמים בגדול,בני המאיה היו לא רק חכמים - אלא גם פורצי דרך במס׳ תחומים.

מכל החפירות ששימשו אותם לחומרי בניין הם יצרו אגמים מלאכותיים ולאחר מכן בנו תעלות לאורך כל העיר,מה שיצר ניקוז מושלם של מי הגשמים.

הם היו חייבים פתרון כזה למים בגלל שאין מקור מים מספיק קרוב למרכז העיר.

נחזור לסיור-

הולכים בג׳ונגל ואחרי מס׳ דקות המדריך מזהה משהו על העץ וקורא לנו לבוא, הוא מוציא טרנטולה ענקית ומניח אותה על יד של איזה בחורה אוסטרלית שלא נראה שהיא התרגשה מהעניין יותר מדי, בשביל הכבוד שלנו עידו התנדב גם להחזיק את המפלץ השעיר....

וואלה לא פחד.

ממשיכים עד שמוצאים נחש חנק מקומי שאותו אני החזקתי כמו איזה תייר נורבגי בשביל התמונה, בהמשך ראינו עוד כמה מינים של קופים,ציפורים תוכים ואפילו זחלים קוצניים..

נמשיך קצת עם המאיה ....

מגיעים ל״גראן פלאזה״, האזור שרווי בהכי הרבה מקדשים ומזבחים וגם בית קברות ששם נמצא הקבר של אחד המלכים(השם מסובך מדי בשביל לזכור), אותו מלך היה 1.85 דבר שחריג נורא לילידי האזור שהממוצע שלהם עומד על 1.60 בערך.... מעמד הפועלים האמין שגם המלכים וכוהני הדת הם אלים חיים מלבד עוד

 9 אלים של עולם המתים ועוד 13 של השמיים.....הרבה אלים.

בהרבה מקדשים ניתן לראות איורים וחריטות שמזמינים את צ׳אק- אל הגשם.

הדבר שהכי מעניין בבני המאיה בעינינו זה גילויי האסטרונומיה שלהם, יש איזור שלם שמוקדש לתנועת הכוכבים- המקדשים בנויים במכוון שבחודשים מסויימים יראו את הירח בצורות מסוימות ואת הצל של השמש בצורות מסוימות, אוקיי קצת קשה להסביר...

 אבל בגדול הם גילו שמחזור כדור הארץ הוא 365 ימים,חילקו את השנה ל18 חודשים של 20 ימים ועוד חודש קדוש של 5 ימים בלבד...

לכל תקופה בשנה הייתה משמעות לפי המזון שהיה באותה עונה(שעועית,אורז,דלעת וכו׳)

וחלק מהתקופות היו מוקדשות לגשמים, 

ככה לפי מיקום הכוכבים הם היו מוכנים תמיד בזמן.

ההערכות הם שבני המאיה באזור קרסו בגלל שמרוב כריתת היערות המקום איבד את האקלים הטרופי שלו ונגמרו להם המים בסופו של דבר.

מאז הם התפתחו לשתי קבוצות עיקריות 

בני האינקה-באקוודור ופרו

והאצטקים-מקסיקו

בקיצור-

הג׳ונגל יפהפה והמבנים מרשימים,עם זאת זה לא שווה כלום בלי ההדרכה...

אני בטוח שנמשיך לחקור ולקרוא קצת על התרבות המעניינת הזאת ...

כרגע בדרכנו לפלורס, עייפים שוב,רעבים מאוד, אבל היום מרוצים נורא..

עידו-

אז חזרנו מהסיור שכפי ששיר כתב היה פשוט מדהים,

מנוחה קצרה ויצאנו לעשות קצת קייקים באגם..

היינו בשוק מכמה זה כיף, חשבנו סתם קייקים באגם, העברנו עוד שעתיים כיפיות בפלורס הקטנה..

אומנם האינטרנט קצת קרטעה אך הספיק לנו על מנת לטעון איזה סרט במחשב וגם היום ללכת לישון מוקדם לפני הנסיעה שמחכה לנו.. 

15.

שיר-

פלורס

קמים בשבע וחצי, נוהל בוקר ויאללה לשאטל, עולים על ואן צפוף עם כמה אוסטרלים,הנהג ממהר לצאת לפני שבקושי הספקנו לאכול איזה בננה.

הנהג נוסע במהירות בכבישים המשובשים ולא מפסיק לדבר בטלפון בקול גבוה ומעצבן...

מה שכן, הנופים שאנחנו עוברים מטורפים!

צבעים שונים של ירוק, גבעות ועצי פרא שפשוט לא הכרתי כזה נוף.... 

האקלים טיפה יותר קריר(גשמים בכל יום בעיקר בערב)

רק אחרי 6 שעות שהראש שלי מתנגח בחלון זכינו לעצירה ראשונה-אני מרביץ כמה חתיכות של עוף מטוגן של איזה KFC מקומי

ועידו שותה קפה ואוכל איזה פרי, ממשיכים עוד שעתיים בערך של נסיעה שבסוף גם נכנסת לג׳ונגל עד שמגיעים ללינקן.

לינקן הוא כפר קטן שרוב מבקריו הם אנשים שבאו לראות את השמורה ״סמוק שמפיי״

מלינקן לקחנו שאטל להוסטל ישראלי אבל מעולה(עוד שעה של נסיעה בוצית בג׳ונגל).

איך שמגיעים להוסטל ישר מבינים מי נגד מי  ומתחברים לישראלים שאיתנו.

היינו בהתלבטויות אם לקחת סיור מודרך או לחקור את באזור בעצמנו ובסוף החלטנו לקחת את הסיור למחרת..

נכנסים למיטות ולילה טוב......

עדיין ה15 מנקודת מבט דומה! עידו-

15.

השאטל (סוג של ואן) אסף אותנו ב8:00 מהמלון ויצאנו לנסיעה שהייתה אמורה לקחת 8 שעות..

בחציה הראשון של הנסיעה ישנו ובחצי השני סבלנו, קלאסי..

הגענו לעיירה לנקין הסמוכה לשמורת ה״סמוק שמפיי״ בגשם זלעפות, מבעוד מעוד דיברנו עם בחור ישראלי שפתח כאן הוסטל מדהים והוא אסף אותנו מהעיירה הענייה להוסטל שלו בקרבת השמורה..

להוסטל הגענו כבר בחושך אבל מיד הבחנו ביופי הלא רגיל פה.. כל הבקתות צבעונית, נוף של ג׳ונגל מלווה בנהר בכל מקום ומשחקים להעברת הזמן לא חסר! פינג פונג, כדור עף, סנוקר ואחלה של מסעדה.. (שאגב מסעדה, אוכל מעולה, והתשלום, בהקפה!! אז אנחנו מתפנקים לנו.. רושמים ורושמים ;)

אז אחרי ערב נחמד עם החברה של ההוסטל הלכנו לישון עם חיוך ועם חוסר וודאות לגבי כמה זמן נשאר..

16.

ארוחת בוקר, קפה ויצאנו לסיור במערה ובסמוק שמפיי..

התחלנו במערה בחוויה אדירה ואפשר לומר מעט אקסטרימיסטית.. חושך מוחלט (לסיור יוצאים עם נרות, שבשלב מסויים נכבים כמעט לכולם.. כמובן שאני ושיר שמרנו על נרותנו מאירים!) זרמים חזקים של מים, סולמות ונחשים.. סתם בלי נחשים, חבלים..

משם המשכנו לשמורה עצמה.. טיפוס קל לתצפית שממנה אתה רואה לאן אתה עומד ללכת, בריכות ומפלים בצבע שאפילו כבר המדריך הגואטמלי אומר ״טורקיז, טורקיז״.. בריצה למטה כבר מתים להיכנס.

המדריך צמוד לקבוצה ומראה לנו מאיפה אפשר לקפוץ ומאיפה להתגלש.. תענוגגג!

חזרנו גמורים, בעל ההוסטל הקרין לנו סרט ולאחר מכן כולם נפלו.. אחד אחד..

17.

קמנו בבוקר ליום שמוגדר כיום כיף, איזה כיף!!

ואם כבר כיף אז הכל כלול! מארוחת בוקר, לפינג פונג, לאגם לספרים והופ כבר ארוחת צהריים..

וחוזר חלילה.. בלי ששמנו לב הגיע הזמן כבר לארוחת ערב, ארוחת שישי..

קיבצנו את חברנו מההוסטל לשולחן ואכלנו ביחד..

אחרי הארוחת ערב, הבר בהוסטל נפתח לראשונה!!

ואנחנו, כיאה לפעם ראשונה, לקחנו חלק במאמץ לסיום הבירות.. לא זוכר אם הצלחנו או לא (;

אז א. ברור שלא קמים מחר מוקדם לשאטל.

ב. כל כך כיף פה אז למה לא להישאר

וג. נצמד אלינו בחור כל כך מעצבן שגם היינו נשארים פה נצח רק שיעזוב אותנו.

אז נשארים עוד יום.. לילה טוב!!

18.

יום רגוע שדומה במדויק ליום שעבר.. כיף אוכל ומשחקים.. מחר יוצאים לכיוון אנטיגואה העיר הגדולה!

בקלר + בליז - 5-13.10

בוקר טוב כאן עידו עבדכם הנאמן!

 5.

אתמול בלילה נשבענו שנלך לישון מוקדם, במשך כל היום (עם התה והלימון והספרים...) יושבים ומדברים על זה שהלילה הזה הוא נטו מנוחה, נטו!! קיצר הלכנו לישון ב5 בבוקר וקמנו כבר ב9 להכנות לקראת הנסיעה לבקלר.

הרגנו איזה טורקי קטן ויצאנו לעשות קניות בסופרמרקט.. שאגב, פוסט שלם אני יכול לכתוב לכם על כמה שאני ושיר אוהבים סופרמרקטים, חוליםם על הסופר, וכאן, כמו באמריקה הסופר עצום וניתן למצוא הכל, מחיקוי מקומי לאייפון דרך אופנועים ועד כלי נשק.. אהה וגם אוכל יש פה.. (;

לעניינו, כמו ילדים בחנות ממתקים, כל מוצר ותבלין רק מגרה לנו את בלוטות הטעם ומחדד את החושים הקולינריים, באמת להיות איתנו בסופר זו חוויה לא רגילה!

הפעם מפאת חוסר זמן עשינו את זה חפוז, בלי התמזמזות יתרה עם דברים שצריכים קירור, דברים שבירים, דברים טריים וכו׳.

את המוצ׳ילות השארנו יום לפני בשמירת חפצים, ואת הלילה עשינו בדירה של חברים. (תרומתנו בעניין היתה ארוחת ערב שהם לא ישכחו.. אבל אתם יודעים, אין הנחתום....)

מהסופר לשמירת חפצים ומהשמירת חפצים לקחנו מונית לתחנה המרכזית.. דבר אחד אני לא מבין, כאילו אני כן מבין אבל זה עדיין מרגיז,

יש קטע לנהגי מוניות, ברגע ששמת תיק על הגב, זהו בטוחים שאתה פראייר (דאבל פרייס), אבל לא כך הדבר! מזיעים ותשושים מגיעים לתחנה המרכזית חמש דקות לפני יציאת האוטובוס, חיבוק של אלופים (חובה לשמור על מורל גבוה!)

ויצאנו לכיוון בקלר..

עידו-

אוקייי וואווו הגענו לבקלר, עיירה פיצפונת, חנויות קטנות ואגם אחד ענק ויפה עם 7 צבעים..! 7!! (מה שבע?)..

מונית להוסטל שעליו שמענו מראש, תיקים בחדרים ומיד נותנים קפיצה לאגם.. שהיופי שלו לא מפסיק להפתיע, כל כמה מטרים באגם נפתח איזה מזח קטן שבסופו כמו בקתות עם כיסאות ים מפנקים, פשוט מדהים!

       ניתן לראות את הבקתות, והיופי!

בעודנו במים מתחילים להריץ רעיונות לארוחת ערב, ולאחר כ2 דקות של דיבורים יוצאים לסיבוב לראות את העיירה.. חנויות קטנות שלכל אחד חסר משהו, אולי זה נובע מפרגון

אבל אנחנו הלכנו את כל העיר בשביל סל קניות! (לאחת אין בצל לשנייה אין ביצים לשלישית אין גבינה... אההה ולחם זה בכלל מאפייה ניידת על אופניים, חבל על הזמן!)

חזרנו, בישלנו אכלנו וישנו.. לילט!

6.

קמים מוקדם, ארוחת בוקר קלה ויוצאים לשייט בקטמרן קטנה, שני מפרשים, ומדריך מקצוען!

עוד לפני היציאה אנחנו כבר עם חיוך מאוזן לאוזן רק כי אנחנו מבינים שמה שאנחנו רואים מול העניים זה כלום לעומת מה שנראה עוד 5 דקות! ויצאנו...

עצרנו בכמה נקודות חן בדרך שהיו פשוט מרהיבות, היו גם כמה שפחות.. (;

הסיור היה מעניין והמדריך ענה על כל שאלה, מפרשנות רוחות זרמים ודגים.. ידע הכל..

פשוט כיף.. סיימנו את הסיור עייפים, מרוצים ורעביםםםם!

את שאר היום העברנו ברוגע.. קצת אגם, קצת ליד האגם..

בערב הגיעו חבורה גדולה של ישראלים שאיתם גם שרפנו את הלילה.. יום מושלם מבקלר!

8.10

בוקר טוב משיר השעה 8:00 ואני כבר על הרגליים בדרך לראות שמש צעירה על המים(מרחק של דקה בהליכה איטית)

אז גם ביעד הזה קצת נתקענו .. בארבעה ימים התחלפו פה כבר הרבה אנשים ורק אני ועידו כבר חלק מהנוף ואני שואל,איך לא?

אנחנו ישנים בזולה, יש לנו מטבח משלנו והאווירה מדהימה... קופצים לטבילה בבוקר במים החמימים,מנגנים קצת בגיטרה מבשלים ארוחה טובה... קשה לצאת מהמעגל הזה ...

בקיצור בלי להרחיב במילים פשוט מדהים ופה המקום של הבלוג שלנו להמליץ על מקומות לא מוכרים אז הרי לכם - בקלר מחוז קינטנה רו ממש על גבול בליז.

אני חוזר להנות משמש קאריבית ורוח טרופית, אתם תהנו לכם בסוכות , חג שמח!!!!

          ככה פותחים את היום

אז מפה לשם העברנו ארבעה ימים וארבע לילות בעיירה בקלר.. (המטייל המגזים ישן 2)

אין ספק שזה מה שהיינו צריכים אחרי פלאיה דל כרמן.. אכלנו הרבה, ישנו הרבה ונחנו הרבה.. כמו טמגוצ׳ים מילאנו את קו האנרגיה שלנו למקסימום וזה הזמן לעזוב..

עוד קצת תמונות מבקלר:

             אושררררר

          פרסומת לא סמויה בכלל

היעד הבא: האי קיה קולקר - בליז.

(בליז - מדינה בפני עצמה,

הכסף: בליזיאן / דולר אמריקאי

השפה: קריאולית / אנגלית)

יש מספר דרכים להגיע אליו ואנחנו הפעם בחרנו ביקרה ביותר.. אנחנו אוהבים לחסוך.. אבל, הדבר שאנחנו הכי אוהבים לחסוך זה בסחיבת התיקים (;

מונית מבקלר לצ׳וטומל - מצ׳וטומל לקיה קולקר.

וזה במקום מלא מוניות, אוטובוסים וכניסה קרקעית לבליז.. כל ההפרש 25$ והפעם החלטנו ללכת על זה!

אז כמה אמרתי?! 25.. שמהר מאוד הפכו ל40.. כי ברור שזה לא כולל את זה ואת זה.. אהה וגם את זה וזה.. בקיצור 40 דולר הפרש.. ועוד מס לא צפוי שאירגנה לנו ממשלת מקסיקו, 

ועוד אחרי זה בא אלינו סוחב התיקים ואמר שהוא צריך לחייב אותנו גם על הגלשנים.. אנחנו פשוט ענינו לו שלא, לא יקרה.. הוא כנראה הבין את רצינות הדברים והחליט לוותר..

עלינו לסירה קטנה עם כמה ספסלים, להלן המעבורת והתחלנו בנסיעה מהירה וקופצנית של כשעה וחצי..

עצרנו בעוד איזה אי להחתמת הדרכון ולתשלום של עוד קצת כסף כמובן (מה יש גם?! גם ממשלת בליז צריכה לאכול משהו) והמשכנו לקיה קולקר..

קודם כל הגענו לאי בחושך, וגם על זה אני יכול לכתוב פוסט שלם, על כמה שאני לא אוהב (כי לא אומרים שונא) להגיע למקומות חדשים בחושך!!

לא חשוב, ישר כהגענו התלבש עלינו איזה כושי חמוד וחייכן שאחרי פה על התיווך של הכל בערך והציע לנו לראות דירה.. בדרך כלל אנחנו לא מפתחים שיחה עם אנשים כאלה אבל הוא היה נראה על הכיפאק.. בקיצור הביא אותנו לאחלה דירה, כל אחד בחדר, מטבח סלון ושירותים בחצי מחיר מהמלונות, הסתדרנו!

התארגנו על עצמנו, מקלחות עניינים ויצאנו לסיבוב בעיר.. מאון לאון השעה כבר 12 בלילה ופתאום איזה כושי ראסטפר התחיל לדבר איתנו בצורה חשודה מה שכבר הרגיז אותנו, אחרי 10 שניות הגיעו 2 ״שוטרים״ על אופנוע שרשום עליו משטרה וגם להם היה סוג של תחפושת / מדים של שוטרים..

וואי וואי אנחנו מריחים את זה וכל כך לא בא לנו.. מפה לשם ניסו לתפור לנו משהו, לאחר וויכוחים רבים העניין נפתר.. ובשבילנו הערב נגמר.. בהחלט היה מקרה לא נחמד..

10.

מה אני אגיד לכם.. את האמת לא עשינו יותר מדי, התענגנו על הפסיליטיס שהדירה מציעה לנו.. ראינו סרטים, אכלנו פופקורן והעברנו את היום בכיף.. קפיצה בצהריים לחוף ובלילה לבר המקומי, סה טו.

11.

ערב טוב כאן שיר השעה 22:40 ואנחנו בתחילתו של ערב.

כל היום הסתובבנו באי חיפשנו סוכנות נחמדה שתארגן לנו איזה קומבינציה של דיג עם צלצל ושנירקול עם כרישים ופרות ים ועניינים..

סה״כ מגניב אווירה של ג׳מייקה כזאת, כולם עם ראסטות ובגדים של ראפרים,מוזיקת רגאיי נשמעת מכל פינה וכולם דוברים קריאולית שזאת מין אנגלית משובשת ומגניבה אז קל יותר להסתדר למרות שעם הספרדית שרכשתי בחודשיים האחרונים, אתם יכולים לקרוא לי אלחנדרו....

חוץ מהיתושים וזה הכל פה נורא נחמד ורגוע, המוטו של המקום הוא ״go slow" 

ובאמת ככה הכל מרגיש, רגוע.

כל האי הוא בערך בגודל של ניר צבי, וזה יתרון משמעותי בשבילנו, אנחנו כבר חלק מהנוף המוכר והפרצופים ב״רגאיי בר״( שזה בערך המקום היחידי לצאת פה) נהיים יותר ידידותיים ...

בקיצור כרגע שותים קצת רום מקומי וקולה 

ומתכוננים ליציאה לרגאיי בר בתקווה שיהיו קצת אנשים ..

מה אני אגיד לכם, אני אבין אם אתם מקנאים אבל כבר יש לנו טיפה געגועים..אפילו אם עידו משחק אותה קשוח...

אוהבים את כולכם, שבוע טובבבב 😄

12.

עידו-

קמנו מוקדם, כל אחד מריץ ארוחת בוקר ויצאנו לסיור שנורקל ודייג עם צלצלים..

אוקיי אז אני רק אתחיל בזה שזה היה אחד מהימים ה-אדירים שלנו!! עכשיו אני אמשיך בסיפור..

יצאנו לסיור על סירת מנוע קטנה עם אחלה קבוצה ושני מדריכים תותחים!

כל פעם עצרנו בנקודה אחרת, קיבלנו תדריך קצר (באנגלית!) על מה קורה מתחתנו וקפצנו למים..

המראות מרהיבים!! מפרות ים עצומות לצבים מסוגים שונים עד חתולי ים ואפילו כרישים! (חמודים)..

ולקינוח, הדובדבן שבקצפת, הדייג עם צלצלים..

קיבלנו הדרכה של כ20 דקות על הרובים, עוד כ5 דקות על הדגים ויצאנו לדרך..

הרגשה לא נורמלית!! שעה וחצי של שקט וחדות ואפילו יצאנו עם ארוחת ערב, שאותה בישלנו כל הקבוצה, פשוט יום מושלם..

            פרת ים (2 וחצי מטר)

     למי עוד יש סלפי עם פרת ים?

         שיר הצייד

       איימת השונית

      קאנטר סטרייק

בחזור ביררנו קצת על איך ומתי יוצאים מהאי,

ואיך ממשיכים ליעד הבא שלנו - פלורס (גואטמלה)

בקיצור, מחר קמים מוקדם..

חג סוכות שמח!!

13.10

כאן שיר  

אז יצאנו אתמול לרגאיי בר כהרגלנו,ישבנו עם החבורה שהיינו איתה באי בימים האחרונים ונפרדנו מהם....

היום בשש בבוקר אני ועידו על הרגליים,אני מנשנש את הבולונז שהכנתי בשתיים בלילה ועידו עושה קפה.

מתחילים לקפל הכל ולסדר את הדברים ויוצאים למעבורת לבליז סיטי,מדדים בעייפות למעבורת עם כל הציוד ומעבירים שעה של ניקורים עד ההגעה ליעד..

מבליז סיטי אנחנו יודעים שיש לנו שעה למצוא את האוטובוס שנוסע לגואטמלה.

כל הנהגי מוניות מתנפלים עלינו ברגע הירידה וכתגובה מידית אנחנו מתעלמים ומתחילים לשאול וללכת לכיוון.  התחנה המרכזית של העיר ברגל,

שאלנו איזה ילד חמוד שהלך יחף ברחוב איפה התחנה והוא פשוט ליווה אותנו רבע שעה עד לשם ואפילו הציע עזרה עם התיקים...

בליז סיטי.

מסתבר שבליז סיטי הייתה עיר הבירה של בליז עד 1961 שהוריקן פשוט החריב אותה והחליטו לשנות את הבירה ל״בלומפן״

 בעשר דקות של הליכה-

רחובות צרים ובתים רעועים,

 תחושת הביטחון שלנו במקום יורדת מרגע לרגע,עד שלבסוף הגענו לתחנה.

תחנה מרכזית זה שם נורא מחמיא למגרש 

כדורגל בלי שערים עם איזה קיוסק קטן...

מגיע האוטובוס או יותר נכון צ׳יקן בוס 

מין אוטובוס ארוך שכולם יושבים על כולם וגם על הציוד(וגם על הגלשנים שלנו...).

ומבינים שהאוטובוס לגואטמלה יוצא ממקום אחר ואנחנו בדרכנו לגבול בליז גוואטמלה,

חוזרים לסשן ניקורים שמוזיקת רגאיי ברקע. לאט לאט הנופים והכפרים משתפרים ונהיים יותר יפים וככה גם ההרגשה שלנו.

מה אני אגיד לכם, לבליז יש את הקטע המגניב שלה-הנופים הקאריביים,הראסטות, המוזיקה ואפילו השפה האנגלית המשובשת הזאת..

אז-

**שחינו עם כרישים

** ראינו פרת ים,וצללנו בשמורת האלמוגים השנייה בגודלה בעולם

** צדנו דגים בעזרת צלצל ואכלנו ארוחת דגים ופירות ים שאנחנו בישלנו(לצערי אין תמונות).

אחלה שבוע.... 

עכשיו בדרכנו לפלורס, פרטים בהמשך...