שיר
טוב אז אחרי נסיעה מטלטת שכרגיל עידו ישן את רובה ואני התעסקתי בלמצוא מקום לרגליים מגיעים לאנטיגואה !
אנטיגונה היא עיר היסטורית שהייתה עיר הבירה של גואטמלה במשך יותר מ200 שנה,העיר ידועה בזכות הבנייה הקולוניאלית,השווקים,הצבעים והריחות, ממש דומה לסן כריסטובל במקסיקו.
אז אחרי כמעט שבועיים בלי יותר מדי ציויליזציה הגענו לעיר, אשכרה עיר עם מכוניות ומקדונלדס...
יורדים מהשאטל ושוב מנסים לעשות עלינו שיטת מצליח ולקחת כסף נוסף על הגלשנים ושוב לא נפלנו בפח..
מגיעים לאחלה הוסטל בשם קאסה שלום(שום דבר פה לא ישראלי חוץ מהאורחים)
אחלה חדר אחלה מטבח ואחלה אווירה.
בהוסטל נפגשים עם שתי בנות שפגשנו בסמוק שמפיי וקבענו שניפגש(אפלטוני לחלוטין)
יוצאים לסקור את העיר ומתחילים במקום האהוב עלינו בכל עיר-הסופרמרקט,התגעגענו לבשל אחרי שבוע של לאכול בחוץ...
יוצאים לבירה ולפגוש חברים שהכרנו לפני וחוזרים לפרק של עספור ולישון....
מדהים שהכרנו כל כך הרבה אנשים בכ״כ קצת זמן... גוואטמלה בינתיים לא מפסיקה להעלות חיוכים על הפנים
עד כאן,עבדכם הנאמן.
20. עידו-
יום ראשון בעיר חדשה.. תמיד קצת מוזר, לא יודעים אם נאהב, לא יודעים בדיוק מה יש לעשות ואפילו לא זוכרים בברור את הדרך חזרה להוסטל!
על הבוקר קיבלנו סיור מודרך מהבנות (שכבר היו פה) ופחות או יותר מתחילים להבין מי נגד מי.. הבנות גם סיפרו לנו שיש טראק חד יומי לאיזה הר געש, התלהבנו ומיד סגרנו סיור למחרת..
ציפור גדולה לחשה לבנות שיש לי טאצ׳ במטבח והחלטנו לבשל ארוחה משותפת, בלי לחשוב פעמיים שלפתי את המנה המנצחת של עוף בקארי וחלב קוקוס על מצע של אורז, אי אפשר לפספס!
המשכנו בדיבורים אל תוך הלילה ונפלנו לישון..
21. עידו-
השעון מצלצל ב5:15, מה שמזכיר לנו שיש לנו הר געש לטפס, הנסיעה ארכה כשעה וחצי, למרגלות ההר פגשנו את המדריכה חסרת השיניים שלנו והתחלנו לטפס.. קצב קל, מזג אוויר מעולה, שעה וחצי והגענו..
שיא האטרקציה זה שמגיעים למעלה המדריכה מחלקת מקלות עם מרשמלו שאותם מכינים באיזה בור באדמה על ידי החום הגעשי.. נחמד..
כששואלים אותי איך היה אני עונה ״מרשמלו״..
את הירידה כבר עשינו בריצה וחיכינו לקבוצה למטה.
נסיעה חזרה לאנטיגואה ונפלנו לשנצ של אחרי טראק.. לאור ההצלחה של הארוחה יום קודם הוחלט לבשל ביחד גם היום ושיר החליט לפנק בשקשוקה, היה פשוט מעולה!!
22. עידו-
קמנו קצת מאוחר ויצאנו לסמן V על הלחם בננה הכי טוב באזור, משם לחומוס ב״זולה״ ולאחר כמה שעות למסעדת קרפים הכי טובה בעיר, אין ספק שאוכלים טוב בעיר הגדולה.. חזרנו לזולה ושם שרפנו את הערב עם אחלה חברה..
למחרת יום סידורים לפני סן פדרו ולא יותר מדי..
24. עידו-
9:30 לאחר קצת עיכובים יוצא השאטל לסן פדרו, אחלה נסיעה, בלי הרבה אנשים, 4 שעות של דיבורים שעברו בקטנה..
הגענו לסן פדרו החלטנו לשים את הדברים בבית חב״ד ולצאת לסיבוב רגוע בעיר, למצוא הוסטל ולהבין מה קורה..
יצאנו מהבית חב״ד ובשנייה אתה קולט את האווירה, כפר קטן פצפון על אגם ענק והכל הוסטלים, מסעדות וחבר׳ה צעירים..
סגרנו הוסטל מקלחות עניינים וכבר חזרנו לארוחת שישי בבית חב״ד, היה תענוג!
ערב ראשון הולכים לישון מוקדם, עייפים וסופר מרוצים..
25. עידו-
יום שבת - ושבת כמו שבת גם עידו ושיר שובתים מכל מלאכתם! הסתובבנו הלוך חזור ברחוב הקטן של סן פדרו, פגשנו מלא אנשים חדשים והעברנו את היום בכיף.. נשבענו שממחר פרודוקטיביים! מה שלא מפתיע שגם היום הלכנו לישון מוקדם..
26. עידו-
10:30 מצלצל השעון המעורר ובו רשום לי ״מוזלי נסיכות״ אומנם אנחנו חיים בחלום כבר תקופה, אבל עד זה שיהיה לי שעון מעורר של נסיכות?! חחח אז ככה... המוזלי הכי מפורסם בעיר נקרא מוזלי נסיכות, צריך הזמין אותי יום לפני ולהגיע בדיוק בשעה שקבעת אם לא ״אין מוזלי אין כסף״ כמו שאומרת הגואטמלית מהדוכן בעברית צחה.. 11:00 היינו שם, הצטלמנו וסימנו עוד V במחברת הקולינריה.
לאחר המוזלי כמובן שצריך מנוחה קטנה שאותה העברנו בזולה עם נוף מדהים של איזה הוסטל..
יום יפה ושמשי הגיע לסן פדרו, ואנחנו כמובן לא נבזבז אותו, יצאנו לעשות טיול סוסים!!
הגענו לתצפית מדהימה על האזור, היה פשוט גדול..
ארוחת ערב ולחדר סרטים של אחד ההוסטלים.. לילה טוב (;
נמשיך קצת פחות מסודר.. עידו.
אז ככה, הימים בסן פדרו פשוט עוברים, בלי ששמת לב נגמר עוד יום.. מהסיבוב לשייקים, לחבורה חדשה שפגשת, למסעדה וכן הלאה..
28.
יש ״טיול״ חד יומי או יותר נכון חד לילי שמוציא הבית חב״ד מדי שבוע.. יוצאים ב3 לפנות בוקר מסן פדרו לנסיעה של שעה מטפסים עוד כחצי שעה לתצפית מדהימה על האגם ועל כל הכפרים מלמטה, קיבלנו זריחה כתומה לפנים וירדנו לאכול מלאווחים תוצרת בית חב״ד למרגלות ההר - כל הסיפר נקרא ״האף האינדיאני״ כי באיזשהו מקום, מאיזשהו זווית זה נראה כמו אף אינדיאני.. כנראה...
היה פשוט חוויה, חזרנו בסביבות 11 בבוקר, מקלחות עיניינים ולישון.. ישנו הרבה..
..
הימים בסן פדרו עוברים.. האנשים מתחלפים ורק אנחנו מסרבים ללכת, אנחנו ועוד 2 חברי על הכיפאק שאיתנו בשבועיים האחרונים.. (שממשיכים איתנו לאל סלבדור!)
כשכבר רצינו ללכת כמובן שיש איזה חג ואין שאטלים, ולמחרת? שיר חולה.. זה כבר סיפור חדש..
2.
כבר כמה ימים שלשיר יש כאבים בפה, אבל הבוקר זה היה מוגזם, 8:30 בבוקר, אני מקבל נדנד קל ושיר אומר לי ״יאללה, זהו, לבית חולים..״
כמה דקות כבר היינו מוכנים לצאת למסע לבית החולים.. רק שיהיה ברור! זה לא פה עכשיו קפיצה לאסף הרופא טלפון לאמא והכל בסדר.. אנחנו באמצע שום מקום שממנו צריך לתפוס טוקטוק לצד השני של העיר, משם עוד מעבורת לעיר קצת יותר גדולה ומשם טוקטוק לבית חולים.. אההה וחזור גם.
אז מגיעים לבית החולים הגואטמלי, שיר נבדק על ידי רופאה גואטמלית והיא קובעת שיש לו סוג של דלקת חניכיים (גואטמלית) - אנטיביוטיקה ומשככי כאבים, משוחרר!
חזרנו להוסטל אחרי יום ארוך והחלטנו להישאר עוד יומיומיים, לפחות עד ששיר ירגיש קצת יותר טוב.. וזה המעצור השני ליציאה שלנו מסן פדרו
3.
בוקר טוב ליום מנוחה, מוגדר כמנוחה, שיר חולה וכולם בחופש!
קמנו לבוקר שמשי ומחמם, יום בהחלט יפה..
פשוט שגרה תענוג, כל בוקר אנחנו פותחים את הדלת לנוף המדהים הזה וכל בוקר אותו דבר, אנשים בקפה ובארוחות בוקר ואתה יודע שממש עוד שניה גם תורך יגיע..
במהלך היום האנטיביוטיקה כנראה התחילה לעבוד ושיר הכריז שאפשר לסוע כבר מחר בבוקר, לפני שעוד משהו יקרה ישר הלכנו לסוכנות הקרובה וסגרנו כרטיסים לעיירת הגלישה ״אל טונקו״ שב״אל סלבדור״..
נסיעה שאמורה לקחת כ8 שעות ויוצאת ב4 וחצי בבוקר.. צ׳או..!
כאן שיר,
בשבוע האחרון פשוט לא היה לי כוח לכתוב אז עכשיו נזרוק כמה מילים בשביל הפרוטוקול..
סן פדרו-
אפילו שלא הגענו בשיא העונה נהנינו מכל שנייה במקום הזה,האגם שהצבעים שלו משתנים בכל חלק של היום,ההרים הירוקים העצומים, המאפים שמגיעים אלינו עד לחדר ע״י המבוגרות המקומיות וזה שההליכה הכי ארוכה שלנו ארכה בערך 8 דקות...
פשוט מנוחה מוחלטת..(אנחנו עדיין מתאוששים ממקסיקו)
הקונספט נורא פשוט: נוף מדהים,מזרונים וכריות נוחות על מרפסת שנושקת לאגם,שמש חמימה שמפצה על אוויר קריר ועשרות מסעדות מגניבות וזולות נורא
מחיר ממוצע לשייק פירות- 2.5 שקלים
מחיר ממוצע לארוחה בשרית גדולה-20 שקלים
אם חשבתם שרזינו בטיול אז בואו נגיד שכרגע הצבע חזר לנו ללחיים....
שנמאס מלנוח ולאכול אפשר לצאת לטייל לאורך האגם ולבקר בכפרים השונים והמעניינים או פשוט לשבת ולהכיר אנשים חדשים...
היה גם רצף לא נעים בימים האחרונים,זה התחיל מזה שאיך שהוא גנבו לי פרטי כרטיס אשראי וכרגע הוא חסום,המשיך בחום וכאבים בשיניים ובגרון וכרגע עדיין מנסה לפענח המון עקיצות קטנות ובלתי מוסברות...בקיצור בלאגן קצת אבל עד כה התמודדתי יפה + עידו שעשה איתי מסע רציני לבית חולים , אני ממש מתכוון לזה -אשכרה חצינו עם מעבורת לצד השני של האגם העצום הזה ולקחנו טוקטוקים ועניינים כולה בשביל שיתנו קצת אנטיביוטיקה.
בקיצור - המנוחה מעייפת
חוזרים לגלים לשבוע אחרון ביחד באל סלבדור.
עד הפעם הבאה…
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה