עידו ושיר - הטיול הגדול: גואטמלה - פלורס (טיקל) + סמוק שמפיי 13-19.10

13.10 עידו-

אני מניח שכולם מכירים את המשפט ״זה לא היום שלי״, אז ה13 באוקטובר בהחלט לא היה היום שלנו..

קודם כל הוא התחיל אחרי שינה קצרה ביותר, לאחר מכן מעבורת לא סימפטית ולבסוף גם התבלבלנו באוטובוס, זאת אומרת באיכות האוטובוס.. תיכננו לעלות לאוטובוס תיירים רגיל ומוכר ובסוף מצאנו את עצמנו בתחנה המרכזית של בליז סיטי עולים לצ׳יקן באס שאפילו לתרנגולת שלי לא הייתי נותן לעלות, נסיעה של כ3 שעות עד לגבול גואטמלה שהתחילה בעמידה, אחרי זה השתדרגתי לספסל זוגי עם עוד שתי כושיות וככה לשעה האחרונה התפנה מקום ליד איזו אוסטרלית.. נסיעה לא קלה, אוטובוס מחניק, מוזיקה חזקה ונהג שטס נמוך נמוך.. כל כך עפוצים שכחנו באוטובוס את הגיטרה ואת שק האוכל והתבלינים שאספנו לנו בטיול.. (לא נורא! לאט לאט הכל יחזור!)

עברנו את הגבול, מיסים כמובן ובואנוונידוס גואטמלה! החלפנו אוטובוס והמשכנו לשעתיים נוספות עד העיירה פלורס שממנה יוצאים לשמורת הטבע ״טיקל״ שהיא בעצם עיר שלמה של בני המאיה..

הגענו לפלורס גמורים, הוסטל ראשון סגרנו ולאחר מכן סוכנות טיולים ראשונה סגרנו סיור לטיקל. בלי סקרי שוק בלי כלום, רק רוצים שהיום הזה יגמר.. הסיור לטיקל יוצא ב4:30 בבוקר.. 19:00 במיטות! יש גם ימים כאלה -

גואטמלה התחלנו..

14.

ארבע בבוקר קמים ליום חדש!

ויוצאים בשאטל של חברת הטיולים לטיקל, שעה וחצי נסיעה שראשי על הכתף של שיר, וואלה נוח..

שתינו קפה באיזה מסעדה של שודדים בתוך השמורה והסיור התחיל..

שיר:

קמים בארבע בלי בעיה ויוצאים לחכות להסעה לאתר העתיקות, כמו שיש זמן מקסיקו יש גם זמן גואטמלה- אז חיכינו קצת...

אחרי נסיעה קצרה מגיעים לשמורה,שותים קפה ואוכלים סנדויץ במיליון שקל וקדימה לסיור!

יוצא איתנו מדריך נחמד דובר אנגלית טובה,

בן 22 נשוי+2.

אחרי שהוא שפך בפנינו את לקסיקון העברית שלו(קוף,עכביש,סבבה,מסטול) הוא לוקח אותנו למודל של העיר טיקל-

תחילת ההתיישבות של בני המאיה הייתה בשנת 900 לפני הספירה,העיר התפתחה וצמחה והגיעה ל160 קמ״ר ואוכלוסייה של 200,000 איש בערך עד לקריסתה בשנת 900 לספירה.

רק 20% מתוך ההריסות באמת נחשפו, זאת אומרת מרכז העיר- מזבחים,מקדשים,בתים של אנשים חשובים כמו אנשי ממשל מלכים ושאמאנים כאלה ואחרים.

יחסית ל״מסו אמריקנים״(דרום מקסיקו בליז וגואטמלה) שהם חבורה של מטומטמים בגדול,בני המאיה היו לא רק חכמים - אלא גם פורצי דרך במס׳ תחומים.

מכל החפירות ששימשו אותם לחומרי בניין הם יצרו אגמים מלאכותיים ולאחר מכן בנו תעלות לאורך כל העיר,מה שיצר ניקוז מושלם של מי הגשמים.

הם היו חייבים פתרון כזה למים בגלל שאין מקור מים מספיק קרוב למרכז העיר.

נחזור לסיור-

הולכים בג׳ונגל ואחרי מס׳ דקות המדריך מזהה משהו על העץ וקורא לנו לבוא, הוא מוציא טרנטולה ענקית ומניח אותה על יד של איזה בחורה אוסטרלית שלא נראה שהיא התרגשה מהעניין יותר מדי, בשביל הכבוד שלנו עידו התנדב גם להחזיק את המפלץ השעיר....

וואלה לא פחד.

ממשיכים עד שמוצאים נחש חנק מקומי שאותו אני החזקתי כמו איזה תייר נורבגי בשביל התמונה, בהמשך ראינו עוד כמה מינים של קופים,ציפורים תוכים ואפילו זחלים קוצניים..

נמשיך קצת עם המאיה ....

מגיעים ל״גראן פלאזה״, האזור שרווי בהכי הרבה מקדשים ומזבחים וגם בית קברות ששם נמצא הקבר של אחד המלכים(השם מסובך מדי בשביל לזכור), אותו מלך היה 1.85 דבר שחריג נורא לילידי האזור שהממוצע שלהם עומד על 1.60 בערך.... מעמד הפועלים האמין שגם המלכים וכוהני הדת הם אלים חיים מלבד עוד

9 אלים של עולם המתים ועוד 13 של השמיים.....הרבה אלים.

בהרבה מקדשים ניתן לראות איורים וחריטות שמזמינים את צ׳אק- אל הגשם.

הדבר שהכי מעניין בבני המאיה בעינינו זה גילויי האסטרונומיה שלהם, יש איזור שלם שמוקדש לתנועת הכוכבים- המקדשים בנויים במכוון שבחודשים מסויימים יראו את הירח בצורות מסוימות ואת הצל של השמש בצורות מסוימות, אוקיי קצת קשה להסביר...

אבל בגדול הם גילו שמחזור כדור הארץ הוא 365 ימים,חילקו את השנה ל18 חודשים של 20 ימים ועוד חודש קדוש של 5 ימים בלבד...

לכל תקופה בשנה הייתה משמעות לפי המזון שהיה באותה עונה(שעועית,אורז,דלעת וכו׳)

וחלק מהתקופות היו מוקדשות לגשמים,

ככה לפי מיקום הכוכבים הם היו מוכנים תמיד בזמן.

ההערכות הם שבני המאיה באזור קרסו בגלל שמרוב כריתת היערות המקום איבד את האקלים הטרופי שלו ונגמרו להם המים בסופו של דבר.

מאז הם התפתחו לשתי קבוצות עיקריות

בני האינקה-באקוודור ופרו

והאצטקים-מקסיקו

בקיצור-

הג׳ונגל יפהפה והמבנים מרשימים,עם זאת זה לא שווה כלום בלי ההדרכה...

אני בטוח שנמשיך לחקור ולקרוא קצת על התרבות המעניינת הזאת ...

כרגע בדרכנו לפלורס, עייפים שוב,רעבים מאוד, אבל היום מרוצים נורא..

עידו-

אז חזרנו מהסיור שכפי ששיר כתב היה פשוט מדהים,

מנוחה קצרה ויצאנו לעשות קצת קייקים באגם..

היינו בשוק מכמה זה כיף, חשבנו סתם קייקים באגם, העברנו עוד שעתיים כיפיות בפלורס הקטנה..

אומנם האינטרנט קצת קרטעה אך הספיק לנו על מנת לטעון איזה סרט במחשב וגם היום ללכת לישון מוקדם לפני הנסיעה שמחכה לנו..

15.

שיר-

פלורס

קמים בשבע וחצי, נוהל בוקר ויאללה לשאטל, עולים על ואן צפוף עם כמה אוסטרלים,הנהג ממהר לצאת לפני שבקושי הספקנו לאכול איזה בננה.

הנהג נוסע במהירות בכבישים המשובשים ולא מפסיק לדבר בטלפון בקול גבוה ומעצבן...

מה שכן, הנופים שאנחנו עוברים מטורפים!

צבעים שונים של ירוק, גבעות ועצי פרא שפשוט לא הכרתי כזה נוף....

האקלים טיפה יותר קריר(גשמים בכל יום בעיקר בערב)

רק אחרי 6 שעות שהראש שלי מתנגח בחלון זכינו לעצירה ראשונה-אני מרביץ כמה חתיכות של עוף מטוגן של איזה KFC מקומי

ועידו שותה קפה ואוכל איזה פרי, ממשיכים עוד שעתיים בערך של נסיעה שבסוף גם נכנסת לג׳ונגל עד שמגיעים ללינקן.

לינקן הוא כפר קטן שרוב מבקריו הם אנשים שבאו לראות את השמורה ״סמוק שמפיי״

מלינקן לקחנו שאטל להוסטל ישראלי אבל מעולה(עוד שעה של נסיעה בוצית בג׳ונגל).

איך שמגיעים להוסטל ישר מבינים מי נגד מי ומתחברים לישראלים שאיתנו.

היינו בהתלבטויות אם לקחת סיור מודרך או לחקור את באזור בעצמנו ובסוף החלטנו לקחת את הסיור למחרת..

נכנסים למיטות ולילה טוב......

עדיין ה15 מנקודת מבט דומה! עידו-

15.

השאטל (סוג של ואן) אסף אותנו ב8:00 מהמלון ויצאנו לנסיעה שהייתה אמורה לקחת 8 שעות..

בחציה הראשון של הנסיעה ישנו ובחצי השני סבלנו, קלאסי..

הגענו לעיירה לנקין הסמוכה לשמורת ה״סמוק שמפיי״ בגשם זלעפות, מבעוד מעוד דיברנו עם בחור ישראלי שפתח כאן הוסטל מדהים והוא אסף אותנו מהעיירה הענייה להוסטל שלו בקרבת השמורה..

להוסטל הגענו כבר בחושך אבל מיד הבחנו ביופי הלא רגיל פה.. כל הבקתות צבעונית, נוף של ג׳ונגל מלווה בנהר בכל מקום ומשחקים להעברת הזמן לא חסר! פינג פונג, כדור עף, סנוקר ואחלה של מסעדה.. (שאגב מסעדה, אוכל מעולה, והתשלום, בהקפה!! אז אנחנו מתפנקים לנו.. רושמים ורושמים ;)

אז אחרי ערב נחמד עם החברה של ההוסטל הלכנו לישון עם חיוך ועם חוסר וודאות לגבי כמה זמן נשאר..

16.

ארוחת בוקר, קפה ויצאנו לסיור במערה ובסמוק שמפיי..

התחלנו במערה בחוויה אדירה ואפשר לומר מעט אקסטרימיסטית.. חושך מוחלט (לסיור יוצאים עם נרות, שבשלב מסויים נכבים כמעט לכולם.. כמובן שאני ושיר שמרנו על נרותנו מאירים!) זרמים חזקים של מים, סולמות ונחשים.. סתם בלי נחשים, חבלים..

משם המשכנו לשמורה עצמה.. טיפוס קל לתצפית שממנה אתה רואה לאן אתה עומד ללכת, בריכות ומפלים בצבע שאפילו כבר המדריך הגואטמלי אומר ״טורקיז, טורקיז״.. בריצה למטה כבר מתים להיכנס.

המדריך צמוד לקבוצה ומראה לנו מאיפה אפשר לקפוץ ומאיפה להתגלש.. תענוגגג!