פלאיה וונאו + פנמה סיטי 15-31.3

פלאיה וונאו 15.3

ידענו שזה סיוט לנסוע לפלאיה וונאו, מלא אוטובוסים וסיכוי גדול מאוד לישון בדרך באיזה עיירה פנמנית עתיקה, החלטנו שעדיף לנסוע כמו תיירים ולעלות על אוטובוס שמוזמן מראש ומקום במעבורת הראשונה, יום לפני הלכנו לדוכן שייקים של ההוסטל שהוא גם אחראי על הרשמה לשאטלים, אז אחרי שאנחנו מחכים איתה 20 דקות לתשובה לגבי המקום היא מחליטה שנשלם כי בטוח יהיה מקום, ברגע שהיא מחזירה לנו את העודף היא מקבלת הודעה שאין מקומות, בעיה ראשונה של היום. קמנו מוקדם, מאוד, רבע לשש בבוקר כבר במזח של המעבורת ליבשה, המעבורת הראשונה מלאה, ואנחנו בעוד חצי שעה איחור, בטקסי בואוט שלקחה אותנו ליבשה כבר קיבלנו שפריץ יפה של מי ים על כל הגוף, בכלל תענוג. עוד מונית מהמזח לתחנה המרכזית ומשם אוטובוס ל"דויד" בצד השני של היבשת, ומשם החלפנו עוד אוטובוס לסנטיאגו.. באוטובוס לסנטיאגו דרשו 5 דולר על כל גלשן (החצופים גם שאלו כמה גלשנים יש בקייס וברור שאמרנו אחד) אני מסביר לנהג שזה לא יכול להיות ושאנחנו מוכנים לשלם 2 דולר לקייס, הוא כבר אומר שהוא מוכן או 4 או 5, אני מסביר ש4 זה בכיוון אבל עדיין מתעקש על ה2..  מבעיות של עודף סגרנו 3.5, הוא קרא לי פושטק, אבל עם חיוך (: טוב אז הגענו לעיר סנטיאגו ומפה נשארו לנו עוד3 מיניבוסים ומונית, הגיע המיניבוס של היעד הבא בלי גגון ובלי כלום, הוא מסתכל על הקייסים ואומר שאין איפה לשים אותם וצריך לשלם כמו 4 מקומות, ועוד כמובן כיסא לעצמנו, אנחנו בשוק מבינים שבקצב הזה לא נגיע היום ולא בזול בכלל, החלטנו לנסות את עניין המונית ספיישל לפעמים יוצא שווה, אחרי 20 דקות של השוואות מחירים וריבים עם נהגים יצרנו בתחנה בלאגן היסטרי, הנהגים צועקים קצת אחד על השני קצת עלינו ושוב אחד על השני, בקיצור אחרי שכבר רצו מאיתנו 180 דולר סגרנו עם איזה מונית על 75 וברחנו מהזירה.. מסתבר שהוא בכלל לא סגור על הדרך אבל המחיר מצא חן בעיניו, אחרי כשעה וחצי נסיעה הוא כבר מתחיל לשאול כיוונים ואומרים לו שיש בערך עוד שעתיים וחצי נסיעה, וואו ברגע הזה הבנו שהמונית הצילה אותנו, הגענו להוסטל ברבע לשמונה בערב אחרי 14 שעות בדרכים ועצירה אחת לאכול.. לא היה טוב וטוב שהיה. ישר שלפנו בירה מהקבלה עוד בהפי הוואר וקיבלנו 1+1, נחיתה רכה.. קפצנו לישיבה עם חבר של אלעד מהצבא (יובל) שמתארח בהוסטל הצמוד, עודכנו שהתחזית למחר נמוכה ושאפשר לקום מאוחר – נפלנו למיטות ומחר יום חדש, נראה את המקום באור!

31.3

וואו, המון זמן לא כתבתי, אז ככה, כרגע אני במטוס בדרכי לארץ, אף אחד לא יודע חוץ מכמה חברים טובים, התכנון הוא להפתיע את המשפחה בליל הסדר, יהיה בסדר.. לעניינו, פלאיה וונאו – מקום מדהים, פשוט רוצעת חוף בתולית, עם איזה כמה הוסטלים בשבילנו ומלונות לעשירים, אין בתים, אין מקומיים ואין יותר מדי מה לעשות, בקטע טוב כמובן, הים קרוב ביותר ורוב הזמן זורק גלים נחמדים.. כמו בכל מקום שנשארנו הרבה זמן כבר לגמרי הרגשנו בבית!

הסדר יום שלנו היה די קבוע ושיגרתי לטיול שלנו, בבוקר נכנסים לים לתפוס קצת רעב לארוחת בוקר, ושאר היום עובר בסטאלבט עד הסשן הבא..

גנבו לי את הגלשן, מה?! כן מסתבר שדברים כאלו קורים, אחת ל, אבל קורה.. אני מתעורר לי בבהלה מהשנ"צ ויובל שואל אותי אם הכנסתי את הגלשן לחדר כי הוא לא בחוץ, אני עוד עונה כולי ישן שדווקא השארתי אותו בחוץ כי אני מתכנן סשן ערב.. "אז הוא לא פה" – תוך שניה כל וונאו על הרגלים וכולם יודעים שנגנב גלשן לבחור שראלי, אני ומיכאל המנהל של ההוסטל ישר עלינו לאוטו שלו והתחלנו להפוך את העיירה, הוסטל, הוסטל, נכנסים שואלים מחפשים וכלום אין גלשן, לא נורמלי, בחיים לא חשבתי על סיטואציה כזאת, סה לה ווי.

העברנו עוד כמה ימים בוונאו, והגיע יומנו לצאת לסיטי (פנמה סיטי) – ערב לפני הנסיעה, מיכאל המנהל שואל אותי אם עשיתי כבר צק אוט ושילמתי, עניתי לו שעוד לא, הוא ענה מצויין אז אל תשלם כלום וכל מה שאתה לוקח מהבר היום חינם, אחרי כמה שעות אנחנו עוד באריזות והצעתי למיכאל לקנות את הגלשן הישן שלי, הוא אמר שהוא לא מעניין ואני אמרתי לו שיתחדש כי אני משאיר את זה פה, כמו גבר הלך והביא לי כסף על גלשן.. (תודה!)

החבורה התרחבה ולפנמה סיטי יצאנו ארבעה, אני, אלעד יובל ואורי שהצטרפה אלינו לפני כמה ימים וכבר ממש חלק מהחבר'ה.. כרגיל יום של נסיעות מתחיל מוקדם, רק שזו נסיעה מיוחדת, האחרונה.. לא אורז יותר ולא נוסע לשום מקום, מהסיטי הביתה! אז עד כאן הכל כרגיל, אוטובוס, מקומיים, לחכות והגענו לסיטי.. בירידה מהאוטובוס אורי מלחיצה את כולם עם המשפט "שיט, איפה הפלאפון שלי?" הפכנו את האוטובוס כל המושבים, אין טלפון, בדיקה נוספת בתיק רק מביאה אותנו לחדשות רעות יותר שגם הדרכון והארנק אינם, שוק של דקה, הפנמת המצב בערך עוד דקה ולקחנו מונית להוסטל, לאחר דיווח למשטרה על הגניבה, הגיעו שוטרים ואספו אותנו לתחנה לתת את הפרטים.. מדהים שבמדינה עם כל כך הרבה פשע יש "משטרת תיירים" בתודעת שירות כזאת גבוהה, תענוג! את שאר היום העברנו בתחנת המשטרה, בגדול בלחכות, מידי פעם נתנו גיחות למקדונלדס..

באופן כללי, פנמה סיטי עיר נמל ומסחר ענקית, העיר מחולקת לאזורים רבים וכבר מהכניסה לעיר קשה שלא להבחין בגורדי השחקים המרהיבים וממש בסמוך אליהם שכונות פחונים מזעזעות.

יום ll בעיר הגדולה,

בוקר, ארוחת בוקר, ויצאנו לצוד טלפונים, מסתבר שמחירי האלקטרוניקה פה ממש דומים לארה"ב ואנחנו החלטנו לנצל את זה, חנות חנות עברנו ובניסוח לא משתנה ניסנו לשכנע מישהו למכור לנו 4 טלפונים במחיר טוב, אחד הימים המעייפים בחיי, אבל יצאנו מהקניון עם 4 טלפונים חדשים!

לפנמה סיטי כבר הגענו עייפים.. כל אחד חיכה לטיסה/ אוטובוס שלו ולא עניין אותנו יותר מדי מה קורה בעיר.

אז הגיע היום ה31 לחודש, אחרי 7 וחצי אני שוב על מטוס רק שהפעם בדרך ההפוכה(!).. אני ואלעד הגענו ביחד לשדה, אלעד טס לגואטמלה, אז אחרי שהכרנו ביום הראשון שהוא נחת אי שם באל סלבדור לפני 4 חודשים, הגיע הזמן להיפרד, וניפגש בארץ, בדוקקק!

קונקשין במדריד, לאחר טיסה של כ10 שעות שכמובן שישנתי ברובה נחתנו במדריד, את מדריד אתם מכירים אז אני לא צריך לספר עליה יותר מידי.. ניגשתי ל"טוריסט אינפורמיישן" הסברתי לה שיש לי 8 שעות לשרוף ושתסמן לי על המפה, משום מה פניתי אליה באנגלית, אחרי כמה דקות שנתתי לה לשבור שיניים זרקתי מילה בספרדית, היא כל כך שמחה שהשיחה עברה לספרדית, ואחרי שסיפרתי לה שחזרתי מהטיול ומשם הספרדית אפילו קיבלתי מחמאה על הצבע שקיבלתי.. יאללה לאוטובוס, שם פגשתי ספרדי שגם כן חזר מפנמה, ואחרי כמה דקות של שיחה הוא שאל אותי אם אני צריך עזרה במשהו, אחרי הכל הוא מקומי.. שאלתי אותו אם יש לו אפשרות להריץ את הזמן ושהקונקשין הזה יגמר, הוא צחק מאוד אך לצערי לא יכל לעזור. יום במדריד יוצא לדרך.. ברגע שירדתי מהאוטובוס במרכז העיר, חיוך מטומטם ולא מוסבר התלבש לי על הפרצוף, אולי מהסיבה שאני כבר ממש קרוב.. אז הסתובבתי קצת בעיר, לפה ולשם וכשנמאס לי חתכתי חזרה לשדה וכל מה שנותר הוא לחכות, מזל שיש את מקדונלדס.

הטיסה המריאה, נחתה ואני בארץ הקודש, אדר בא לאסוף אותי בחמש בבוקר, וישר נסענו להרוג טורקי קטן אצל שיר, קצת רעש ב6 בבוקר העיר את אמא של שיר, היא כמובן ירדה להגיד שלום ואני סיפרתי לה שמשפחתי בכלל לא יודעת שאני בארץ ושאני חושב להגיע רק מחר לליל הסדר.. היא שלחה אותי מיד הביתה בטענה שלא עושים דברים כאלו לאמא.. זהו, אמא, אני בבית!!!

פוארטו וויאחו ובוקס דל טורו - 28.2 - 14.3

פוארטו וויאחו – 28.

28. אווי איך שאני כבר עייף ממעברים, מתורגל, אבל עייף.. קמים מוקדם, ב6:40 כבר בתחנה, אני אלעד, עמרי ותומר (האחים) עולים על האוטובוס של 7:00 לעיר הבירה סאן חוזה שמשם ניקח אוטובוס לצד השני של המדינה, הצד הקריבי לפורטו וויאחו, שעתיים נסיעה באחלה אוטובוס ואחלה דרך, והגענו לבירה, פעם ראשונה קר לנו מזה תקופה ארוכה וישר שולפים סווטשרטים לפני הנסיעה.. ירדנו בתחנה המרכזית של הצד הפסיפי, האוטובוס המשך שלנו יוצא מהתחנה המרכזית של הקריבי, במהלך הבירורים של "איפה התחנה הזאת לעזעזל" נתקלנו באיזה נהג מונית, שהתווכח איתנו שיש לו מקום לכל הציוד שלנו, ואנחנו כמובן ידענו אין סיכוי, אבל אחרי שהבנו שהוא לא הולך לשחרר אותנו עד שהוא לא מנסה, החלטנו לתת לו, אז הוא העמיס 3 קייסים על הגג, זרק את המוצילות בכל מיני חורים באוטו ועם הקייס הרביעי הוא פשוט לא ידע מה לעשות, ואז איזה בחור מקומי הסביר לנו בספרדית עתיקה שזה כמה רחובות מכאן.. 10 דקות והגענו לתחנה, חיכינו עוד איזה שעה ועלינו על אוטובוס ישיר לפוארטו וויאחו, 4 וחצי שעות נוספות בדרך מרהיבה והגענו לכפר ראסטפרי מגניב וצבעוני מאוד, הרבה מסעדות ובארים בסגנון ראגיי והכל מאוד מאוד רגוע.. (ממש מזכיר לי את בליז)

יורדים בתחנת אוטובוס בפוארטו וויאחו, שנראת בערך כמו תחנת אוטובוס במושב ויוצאים לכיוון אחד ההוסטלים שהמליצו לנו עליו, אין מקום, הולכים למקום השני, אין מקום, הולכים למקום ראנדומלי ובום גם אין מקום, זהו.. אחרי איזה שעה של חיפוש הוסטל עם כל הציוד בשמש הקריבית אני כבר לובש את הפנים שאל תדברו איתי עכשיו, זרקנו את הציוד בצל על הים, אני ותומר נשארנו לשמור אלעד ועמרי הלכו לצוד הוסטל, חזרו ציק צאק עם פנינה בידיהם (רק מטאפורה) לזה שהם חזרו עם אחלה חדר באחלה מחיר! בקוסטה כבר התרגלנו ש15 דולר ללילה זה אחלה, חדר פרטי ל4 מקלחת ושירותים ואפילו מים חמים.. הספקנו לסיבוב קטן בעיר שנראית מגניבה לגמרי, חזרנו לסבב מקלחות ויצאנו לארוחת ערב, יום קשה עבר.. לילט.

עדכון מה3 לחודש..

אז ככה מסתבר שמזג האוויר הקריבי יכול להפתיע.. הגענו שהיה חם ושימשי, אבל מהלילה התחיל גשם שנמשך פחות או יותר יומיים, הפסקות טפטופים מבול, משהו כזה בסדר אקראי.. אומנם באמת הגענו לגלים של 2 מטר אבל כל הים סוער ומבולגן.. בבוקר הראשון שלנו היה כזה מבול שבכלל לא חשבנו לצאת לגלוש, סיבוב בעיר לארוחת בוקר בין הטיפות וחזרנו להוסטל.. גם במהלך שאר היום היה פשוט ים מבולגן וגלים של בין מטר לשניים נשברו בצורה מפחידה, לא גלשנו.. למחרת בבוקר נסענו עם בחור ישראלי שהאחים כבר הכירו לפני ועברנו חוף חוף על הרצועה (עם אוטו!), סלסה ברבה, פלאיה קוקלס, פלאיה אובה, פלאיה גרנדה ומנזנינו בכל מקום הים סוער ולא גליש בעליל, אין אף אחד במים, אפילו לא מקומיים ולמרות שכבר היינו עם גלשנים, קרם הגנה ומוכנות נפשית החלטנו לעשות את המעשה החכם ולא להיכנס, עוד יום בלי גלישה.. בערב הלכנו כל החבורה, ארבעתנו, והבחור הישראלי וחברה שלו למסעדה אמריקאית מגניבה הומת אדם, כל הימים שלנו פה בעיירה לא ראינו כל כך צעירים, והאוכל היה מעולה.. ככה זה שאתה נוסע למסעדה טובה רחוקה עם אוטו! עמרי ותומר התייאשו מהמקום והחליטו למחרת לסוע לבוקס דל טורו, פנמה ואנחנו החלטנו לתת עוד צאנס למקום.. קמנו בבוקר, האחים בידיוק יוצאים ואנחנו מרתיחים מים לקפה, שלוק ראשון של הקפה ומגיע הבחור הישראלי עם האוטו "יאללה, תתארגנו זריז עוד כמה דקות אני אוסף אתכם, חייבים למצוא גל להתגלש עליו", מאושרים מהחיים, סיימנו את הקפה, את הבגד ים כבר שמנו בבוקר, נשאר רק קרם הגנה כי השמש חזרה ובגדול גלשנים (מזל שלא הצלחתי למכור את הגלשן השני, הגלים פה גדולים משמעותית והגלשן הזה גדול במעט) ואנחנו מוכנים.. הסיבוב הקבוע, כל החופים ברצועה, בלאגן גדול, אבל בסדר, גליש, החלטנו שאיפה שרואים גולשים נכנסים, מצאנו.. מתיחות עניינים ואנחנו במים, חותרים וחותרים וגלים רק נשברים עלינו 10 דקות והגענו לפיק, יושבים ומחכים לגל הנכון, ירדנו גלים מדהימים, עצומים, סגורים, פתוחים הכל היה ועל כל טעות שילמנו בכמה דקות של חתירה עם גלים על הראש, לסיכום אחרי שלושה ימים שלא גלשנו זה פשוט היה סשן כיף ומאתגר ובהחלט סיפק אדרנלין שאליו התגעגענו.. ישבנו עוד איזה שעה על החוף, אחלה של זוג היה מאוד כיף.. אחרי שסימנו V על הגלישה בפוארטו ויאחו וקיבלנו עדכון חם שיש אחלה גל בבוקס דל טורו החלטנו מחר להמשיך לפנמה.. אסטה מנינה!

4.

אומנם יום מעברים היום ולא סתם מעבר אלא מעבר גבול, אבל אנחנו בשלנו, התיקים עדיין לא ארוזים והגלשנים עדיין עם חרבות, תיתקנו את האריזות ויצאנו לחכות לשאטל.. רק שכחנו שעדיין מדובר ב"טיקו טיים", זמן מקומי, איחור של כ 40 דקות ועלינו למיניבוס שלקח אותנו לגבול עם פנמה, באמת פשוט ביזיון של גבול, אם עד עכשיו חשבתי שהייתי בגבולות מעפנים זה היה השיא, את מיסי היציאה משלמים בפיצוציה שמוכרת סיגריות, מסטיקים ,צעצועים לילדים וחותמת יציאה מקוסטה ריקה, היינו בטוחים שצוחקים עלינו אבל מסתבר שהכל בסדר, כמה תורים, כמה חותמות, כמה דולרים וברוך הבא לפנמה! החלפנו עוד מיניבוס שלקח אותנו למעבורת לבוקס דל טורו, כל הסיפור באזור ה4 שעות, בקטנה ממש...

בוקס דל טורו – קבוצת איים באוקיינוס הקריבי של פנמה, המים צלולים, המזג אוויר עושה מה שבא לו הגלים גבוהים ובגדול מאוד מאוד יפה! בוקס ידועה גם כן בחיי הלילה העשירים שלה ואנחנו נצטרך איכשהו לעמוד פה בקצב של החבר'ה המוצילרים שבאים בכושר מסיבות גבוה ביותר..

הגענו להוסטל חדש בבעלות ישראלית, הוסטל ברמה גבוהה, מאוד יפה ועל המים, ושאני אומר על המים אז הוא ממש במים.. בהוסטל פגשנו את האחים מפוארטו וויאחו, ועוד הרבה אנשים חדשים וישנים שפגשנו במהלך הטיול, מהארץ ומהעולם, האווירה שמחה מאוד ונראה אנחנו הולכים לעשות פה חיים משוגעים, סיבוב קטן בעיירה הבין מה קורה ויצאנו לסשן ערב, גלישה ראשונה בבוקס, עומדים על המזח של ההוסטל ושורקים למוניות סירות מנוע שנקראות טקסיבואוט, בחירת "פוינט", מיקוח קטן על המחיר ויוצאים לשייט של כ5 עד 15 דקות לכיוון הגלים.. פשוט מדהים, קובעים עם הנהג מראש על שעת חזרה וקופצים ישר לפיק, מרגיש מקצועי ביותר..! אחחח איזה גלים יש בקריבי הגל גבוה חזק ומסודר, נהננו מאוד, חזרנו מורעבים ופתחנו שולחן באיזה מסעדה מקומית, הלילה הולכים לישון מוקדם, תחזית הגלים למחר חיובית ביותר!!

עדכון מה8.

אוויי בוקס דל טורו, אנחנו פה כבר ארבעה ימים ומרגישים מקומיים לחלוטין, חווים הכל מהכל, גלים מדהימים, חיי לילה פוריים ואיכות חיים גבוהה! החבר'ה בהוסטל אדירים ויש אווירה מטורפת! בבוקר הראשון שלנו קיבלנו גל מדהים, 7 בוקר כבר במים עם מעט מאוד גולשים.. "ים של מטר מושלם, את האדרנלין שבדם לא נצליח אף פעם להסביר" (הפ. הכחול) חזרנו בדיוק לארוחת הבוקר הקונטיננטלית שההוסטל מציע בחינם, אנחנו כבר ב100 קמ"ש והחבר'ה בהוסטל עדיין עם הצהוב בעיניים מתים מקנאה.. היום פשוט טס, ישיבות מצחיקות בטירוף ובלי ששמים לב מגיעה כבר השעה לסשן ערב, תענוג! היום שלמחרת מזכיר את היום שקדם לו כמעט במדוייק, קמים מוקדם, גולשים, ארוחת בוקר, קנאה, צחוקים, סיבוב בעיר וסשן ערב.. היום החברים מההוסטל לא השאירו לנו יותר מדי ברירות והוציאו אותנו לאחת מהמסיבות בעיר, מוזיקה מקומית סבירה, קצת מזיזים את הישבן, כמובן שהכל מלווה בפיהוקים גדולים של עייפות אבל חייבים קצת לצאת מהשם הזקן שהוצאנו לחבורת הגולשים..

יום שישי הגיע, ולמרות היציאה של ליל אמש קמנו בשעה הקבועה שלנו ויצאנו לעוד סשן מדהים.. חזרנו גמורים מעייפות ונטרקנו למיטות לשנצ ארוך לקראת מסיבת פורים שמתקיימת אצלנו בהוסטל.. ארוחת שישי לא מכובדת במיוחד, מעבר בסופרמרקט להצטיידות לערב ארוך (עדלאידע) וחזרנו להוסטל, הישיבה מתחילה וכולם עדיין בג'ינסים, לא מקובל בעליל, אפילו התיירים מתחפשים והם אפילו לא מבינים למה, התחפושת הראשונה שעולה לי בראש היא אל יווני, סדין לבן, כתר מאולתר ופחות או יותר סיימתי, תוך כמה דקות אחרי שאנשים מבינים שיוצא אדיררר כל הישראלים בהוסטל כ"אלים יוונים" והרמנו את המסיבה לשמים, הייתה מסיבה משוגעת, האלכוהול זרם כל הלילה, אנשים קופצים למים מחופשים וכולם כולל כולם עם חיוך מאוזן לאוזן, ברור שלא קמנו לסשן בוקר..

שבת בבוקר, יום יפה.. כל ההוסטל עוד בטירוף מאתמול, האווירה מצויינת ומסיבה לא מוסברת אנחנו מאוד מגובשים, כולם יושבים בבר של המקום שנמצא ממש על המים, סלטות, גו פרו עניינים והוזמנו לחמין של שבת בצהריים בבית חב"ד, יושב לנו בול! טוב השעה כבר אחר הצהריים ואנחנו עוד לא גלשנו היום, הגוף קצת התאושש והחלטנו לצאת לסשן ערב קצר, כבר מיומנים ביותר, כולם יודעים שאני הולך לדבר עם הנהג, עם הספרדית שרכשתי ועם הלוק המקומי אני מצליח להוריד את הנהגים לזנות, יש חברה שרוצים לשלם יותר רק כדי לא להרגיש שדפקו אותם כל כך עד עכשיו.. בקריבי כמו בקריבי, המזג אוויר ישתנה בשניה ופתאום תפס אותנו גשם זלעפות, מבול היסטרי והקשת בענן הכי יפה שראיתי בחיים, קשת שלמה, התחלה אמצע וסוף והכל זוהר כמו צבעי זרחן.. אחרי כל כך הרבה זמן בטיול, כל כך הרבה חופים וגלים נהייתי לצערי קצת שאנן למתרחש סביבי, אבל הפעם זה היה פשוט בלתי אפשרי.. אז על אף שהסשן היה "לא משהו" ורוח חזקה מלווה בטיפות כבדות דפקה לנו בפנים החלטנו פה אחד שזה פשוט היה שווה את זה.. למזלנו ולשם שינוי הנהג שלנו הגדיל ראש ובא לאסוף אותנו יותר מוקדם, לא אופייני בעליל.. בערב עשינו ישיבת פרידה המונית, רוב ההוסטל עוזב מחר, אחלה של חברה נתגעגע מאוד!

אלעד פתח פינת יצירה

ההוסטל!

אלעד, דין, גיא, אנוכי, עמרי ואיתן, איזו חבורה!!

עדכון מה12

בוקס דל טורו פשוט מעירה לנו פנים, כל יום גלים ואפילו לא צריך לבדוק, יש ימים שהמים כל כך צלולים שממש רואים את כל הריף שמתחתינו, הרגשה מטורפת לגלוש על גל שאתה גם רואה בכזאת צלילות את הדגים והסלעים שמתחתיך! חוץ מזה אנחנו פשוט אוהבים את המקום, משהו באווירה ובסטייל של המקום מצא חן בעניינו.. כל ערב יש בהוסטל איזשהו ערב, במה פתוחה (בערב הבמה הפתוחה צפיתי באחת מההופעות הטובות שציפיתי בחיי, זוג אחים, תאומים, ישראלים, שפשוט יודעים מה הם עושים, תענוג לשמוע..), טורניר ביליארד (טורניר ביליארד שגרם לכולנו להיות רציניים לכמה דקות ולהרגיש כמו חגיגה בסנוקר) וערב סרט, הסרט היה די מעפן אז צפינו בתחרות גלישה בלייב במחשב, אבל היה פופקורן חופשי!

מזג אוויר פה משוגע ומשגע אותנו, הגשם והשמש במשחקי תפקידים ובגדול עושים מה שבא להם, יכול להיות יום שמשי ביותר שהתחיל בגשם מבול, אבל האוויר די נעים והמים בטמפרטורה על הכיפאק ככה שזה לא מפריע לגלישה, סתם היה יכול להיות נחמד קצת יותר שמש..

עדכון מה14

כבר הכי וותיקים בבוקס, עשרות חבורות מטיילים עברו לנו בידיים, אנשים עושים פה יומיים שלושה ולוקחים טיסה לחצי השני של היבשת, כנראה שלעולם לא נבין את הסגנון.. אז אנחנו עוד פה, גולשים המון וכמה שיותר, עניין המוניות פה מייקר את הסיפור אבל הגל פה בהחלט שווה את זה.. בימים האחרונים מלבד גלישה לא עשינו יותר מידי.. ימי הוסטל, סשן בוקר לארוחת בוקר, סנוקר סרט, ים וכן הלאה.. פשוט תענוג, בית הבראה מושלם.. יום שישי פה בהוסטל ממש מורגש, אחרי הסשן בוקר יצאה שמש חמה וכיפית ששכנעה אותנו לצאת לשבת בחוף, חזרנו להוסטל בצהריים ומבחינתי כאן נגמר חלק א' של יום שישי, נרדמתי לשנץ של אלופים! חלק ב' מעניין ביותר, מתחיל בארוחת שישי גדולה ומפנקת עם הישראלים מההוסטל, חריימה, קציצות ברוטב על אורז וחלות של שבת, ארוחה מטורפת! בימי שישי המסיבה הטובה ביותר בעיר מתקיימת אצלנו בהוסטל, רמת נוחות עילאית, הארוחה, הישיבה והמסיבה, הכל באותו מקום! (ליין שיכול לעבוד גם בארץ)

אחרי שעשינו פה חיים משוגעים, מחר אנחנו עוזבים בקושי ויודעים שנתגעגע למקום הזה! מחר אנחנו חותכים שוב לצד הפסיפי של היבשת לכיוון העיירה "פלאייה ווינאו" - דרך קשה, החלפה של מספר אוטובוסים לא ידוע וכל זה בשאיפה להגיע בערב וכמובן לצאת מאוד מוקדם בבוקר..

תמונת פרידה מתומס השוויצרי שהוא חצי ישראלי לכל דבר

לגולשים -
הכי נוח לישון באיסלה קולון ומשם לצאת כל סשן לפיק שרוצים

"פונטה קרינרוס" - גל ארוך שנשבר על ריף יחסית רדוד ללפט, גל כיפי מאוד קיבלנו גל כל יום.

"פאנץ'" - בחור מוזר שפגשתי בטיול אמר לי "פאנץ זה פשוט גל של שלוש מטר כמעט לא יכול לפגוע בך" אז אנחנו קיבלנו לפעמים גלים של מטר וחצי שתיים ועדיין היה מאוד כיף. גל קצר, שעולה מהר, נפתח בימים טובים לצינור עמוק, גל מאתגר ומעניין.

"בלאף" - ביץ' ברייק עצבני וצינורי על החול, עובד רק בימים מאוד גבוהים כנראה, כי אנחנו לא תפסנו.
כמובן שיש עוד ספוטים, אבל אלו המרכזיים.

סנטה תרזה וחאקו - 7.2 - 27.2

סנטה תרזה – 7.2

כמו כל יום של נסיעות גם היום הזה התחיל מוקדם, לאחר כל הבירורים על איך מגיעים מחור א' המכונה "נוסרה" לחור ב' המכונה "סנטה תרזה" הבנו כמובן שיש כמה דרכים, אחת כוללת החלפה של כ5 אוטובוסים ומעבורת, והשניה שאטל ישיר מחור א' לב'.. כמובן שהאופציה השניה יקרה פי כמה אבל הפעם החלטנו קצת להתפנק וממש אין לנו כוח לעבור 50 קמ ב12 שעות..

7:30 – שייק בננות מהבננות שנשארו ויצאנו לדרך כמו ארנבים של אנרג'ייזר, מסתבר שגם בשאטל הזה יש קצת החלפות, אבל בקטנה כבר שילמנו.. 4 שעות טיול שטח לא הכי מהנה והגענו לסנטה.. אחח כמה שמעתי על סנטה.. סנטה תרזה היא יעד מאוד מאוד פופולרי בקרב ישראלים, חבורה של ישראלים התמקמה פה לפני כ12 שנים ומאז אז בלי שום ספק ישראלים שולטים במקום.. דירות, מלונות, הוסטלים ומסעדות יש בשפע בבעלות ישראלית.. המקומים הבודדים שנשארו פה (ולא מכרו את האדמות לאיש הלבן, למחצה) מדברים עברית לא פחות טובה מהספרדית שלנו.. בקיצור מהבחינה הזאת "מיני ישראל".. העיר עצמה לא מאוד מפותחת ומטופחת ולמעשה בנויה דיי מעצבן, כל העיר פרוסה על רצועת חוף של 3 ק"מ וכמעט כולם קו ראשון לים, נבלותתת ;) בקיצור הלליכה בעיר קצת ארוכה ומפרחת, עם חיוך מספיק מסכן וזיעה על המצח אולי יעצרו טרמפ..

הגענו להוסטל שבחרנו מבין כמה הוסטלים מומלצים, ישראלידה אמיתית אבל וואלה ממש כיף, אווירה טובה, אנשים מצחיקים והיום עובר בכיף.. צ'יק צ'ק הסבירו לנו איפה אוכלים איפה שותים איך זה יוצא הכי זול ואיפה הכי טעים, כמו שנאמר בפוסט מן העבר, ישראלים פשוט טובים בהעברת מידע, לישראלים..  "בקיצור, איפה הים?" ורצנו לגלוש לפני שהשמש שוקעת לנו..

"קאסדו" - הארוחה מקומית, מפנק ביותר!

הלילה הראשון היה ללא ספק לילה קשה, לא היה מקום בהוסטל, ואחרי כמה דקות של דיבורים הציע לנו הבעלים לישון לילה אחד בערסלים ומחר להיכנס לחדר, אפילו הוסיף שזה נוח ואנשים עושים את זה גם שבוע..הייתה נשמעת הצעה מפתה ואפילו במחיר אטרקטיבי והלכנו על זה.. בקיצור טוב שהלילה נגמר.. קמנו גמורים, סשן בוקר, נכנסנו לחדר שהתפנה והתרסקנו למיטות בצהריים.. קמנו עם דחף חזק לאוכל ישראלי והלכנו לנגב חומוס עם בשר באחת המסעדות הישראליות, היה תענוג..

עדכון מ14.2

אז ככה, אנחנו כבר שבוע בסנטה ואת האמת שיש כבר תחושת מיצוי קלה, בשבוע האחרון לא קרה יותר מדי.. השתדרגנו לאט לאט במיקומנו בהוסטל, מהערסל עברנו לדורמס והיום אנחנו כבר בחדר פרטי עם מזגן עם עוד 2 חברה מההוסטל..

מסתבר שההוסטל שלנו הוא נקודה מאוד מאוד מרכזית ב"שביל החומוס" (שביל החומוס הוא הכינוי למסלול של כל הישראלים, מטיילים בקבוצות גדולות, עוברים מקומות כל 3-4 ימים ועושים את כל האטרקציות שיש למקום להציע) אז לי ואלעד יש הרבה מסקנות חדשות על ישראלים ועל תושבי כדור הארץ באופן כללי, נקלענו לסיטואציות ולישיבות מוזרות ביותר, והשאלות המעצבנות הקבועות נשאלות כל הזמן, מאיפה באת, לאן אתה ממשיך, כמה זמן אתה מטייל, מאיפה אתה בארץ "דיייי מכיר את?" בקיצור, הוסטל של ישראלים, על הכיפאק.

בעניין הטלפון, אני לא צריך אותו יותר, גיליתי שכל מה שהיה חסר לי זה רק הפנס, התארגנתי על פנס קטן ויותר מזה אני לא צריך כלום. (כמובן שהכל בהומור, אני משתגע בלי פלאפון, אבל בהחלט הפנס פותר חלק מהבעיות)

מצב הגלים פה לא משהו, דבר שמשפיע גם על האווירה.. בימים האחרונים הגלים סגורים ונמוכים ולא משנה באיזה שעה ומצב, ניסינו גאות ושפל וזריחה ושקיעה וכלום.. מאכזב..

הלכנו לבקר את בן והדר, בן והדר כבר פה שבועיים והם ממש הסתדרו, לאחר מעבר של כמה הוסטלים הם התארגנו על דירה מדהימה על הים ויותר מזה לא צריך.. אחרי כמעט שבועיים שלא התראנו השלמנו פערים וחוויות, שתינו קפה וקבענו מחר סשן בוקר בחוף שלהם.. (20 דק הליכה!!)

באחד הימים יצאנו למסע השבת הגיטרה (כן כן רק חיימקה שוכח עוד גיטרה, אחרי ששכחתי כבר גיטרה אחת בטיול באיזה צ'יקן באס בבליז על זאת החלטתי להילחם, שיגעתי את הנהג שיעשה טלפונים לפה ולשם ושחייבים להביא הגיטרה לסנטה.. אחרי כמה דקות הוא אומר שהיא תגיע מחר ושזה יעלה 3-4 דולר, אני אומר לו שיביא את הגיטרה ונדבר..) הגענו למשרד הנסיעות אחרי חצי שעה הליכה ובלי טרמפ אחד, ישר אני רואה את הגיטרה ואני שמח ומופתע בו זמנית.. לא האמנתי שהיא תגיע לחור הזה לבד, בקיצור המנהל מבסוט שאני מבסוט והופ המחיר כבר 10 דולר, "הלוו אמיגו זאת הגיטרה שלייי" קצת וויכוחים ואז אלעד שולף את הקלף המנצח.. "אמרתם שהשאטל הוא ישיר לסנטה, החלפנו 3 רכבים, אם השאטל באמת היה ישיר אז לא היינו שוכחים אותה", חסר עונים המנהל הביא לנו את הגיטרה, תודה ויום טוב!

12.

היום עובר כרגיל, סשן בוקר מוקדם בלי הרבה גלים, ארוחת בוקר במסעדה הקבועה הקרובה ביותר להוסטל וזהו בערך.. לקראת הצהריים אלעד אומר לי שהוא לא מרגיש טוב, לקראת הערב עלה החום ומיד נטרק למיטה.. אני עוד הלכתי לאכול ארוחת ערב ועברתי בסופר לקנות דברים למחרת לאחרי הגלישה.. לא גלישה ולא נעליים, איך שאני חוזר להוסטל הרגשתי את הצמרמורת הראשונה והבנתי שזהו גם אני אכלתי אותה וגם אני חולה.. החום עלה והדחיפות לשירותים גם כן, אני ואלעד בתורות כל הלילה.. סיוט. לא יצאנו מהחדר למעלה מ24 שעות, מרגישים נורא וישנים רוב הזמן..

להיות חולה בטיול זה בלי שום ספק אחד הדברים שגורמים להתגעגע הביתה..

עדכון מה17 – המשך המחלה, ומעבר לחאקו..

אז אנחנו המשכנו לנו להיות חולים בכיף, אחרי 24 שעות החום אומנם ירד אך עדיין הביקור בשירותים בתדירות גבוהה, מסתבר שהווירוס הזה תקף הרבה אנשים, והעניין נהיה שיחת היום בהוסטל, אפילו התארגנו על איזה שקית אורז ביחד, זהו זה מה שאכלנו 5 ימים, אורז ובננות.. ההרגשה השתפרה לאט לאט, הצבע חזר ללחיים, אפילו חזרנו לגלוש!! אבל בשירותים לא הפסקנו לבקר.. פשוט חוסר אונים.. אחרי 5 ימים נשברנו. חאלס עם האורז זה גם ככה לא עוזר, ודפקנו ארוחה של החיים.. חלקנו שילמנו עליה ביוקר.. אבל אצלי עבר חלק, הבראתי!

באופן כללי מצב הרוח השתפר, ולאחר קצת התבכיינויות על המקום והשוואה למקומות קודמים יצאנו מסנטה עם חיוך ענק, בימים האחרונים זכינו לאחלה של גלים והאווירה בהוסטל הייתה מצויינת..

המעבר לחאקו –

5 בבוקר השכמה, הלכנו לישון לא הרבה לפני, כל הישראלים בהוסטל עוזבים היום כל אחד למקום אחר אבל כולם על אותו אוטובוס שיוצא מהחור הזה.. אז פה בקוסטה שום נסיעה לא נוחה.. אוטובוס אחד לעיר קצת יותר גדולה, אחר כך אוטובוס לעיר שממנה יוצאת המעבורת (סנטה נמצאת במעיין חצי אי, ככה שהמעבורת מקצרת משמעותית) מהמעבורת מונית קצרה לתחנת אוטובוס ועוד אוטובוס לחאקו.. כייףף חיייםם!! ועם ציוד בכלל תענוג, אם אתם יכולים לסחוב איתכם גם שני גלשנים כל אחד בכלל יכול להעצים את החוויה.. הגענו לחאקו.

המעבורות של העולם המערבי

מצחיק איך כל פעם לפני מעבר אני מנסה לדמיין את העיר הבאה.. איך יראה החוף, הרחוב ההוסטל.. ממש קשה לקלוע, אבל תמיד המשחק מעניין.. אז לענייננו, חאקו מאוד הפתיע אותי במודרניות שלה, אשכרה עיר מערבית, מלונות, בניינים, פאסט פוד אמריקאי בכל פינה מדרחוב יפה ומושקע וכמות לא נתפסת של גלשנים! זאת בעצם הסיבה שבשבילה הגענו, באנו לסחור! למכור ולקנות.. תאחלו לי בהצלחה!

שמענו הרבה על ההוסטל "הבית הפתוח" בחאקו והחלטנו להגיע אליו, נכנסנו לבניין ש"הקבלה" שלו בקומה שלישית וכל הקומה בעצם שייכת לבעלי הבית שהם הזוג שמנהל את ההוסטל..(ישראלי "לשעבר" שנשוי למקומית יותר מרוקאית ממנו)  בכל שאר הקומות יש פשוט דירות שהוסבו לדורמס, מטבח, מקלחת ושירותים ו8 מיטות זוגיות קינג קויול! (לבד במיטה זוגית!!!) מגניב ביותר, ממש אהבתי את הקונספט. כמעט כל ערב מתקיימת ארוחת ערב משפחתית שהזוג מכין ומי שרוצה יותר ממוזמן לשבת לאכול אוכל ביתי ישראלי ומפנק! (בתשלום סמלי).. אז למרות שהיינו גמורים מהנסיעות, כבר ביום הראשון זכינו לאכול שקשוקה מושקעת עם סלט ישראלי.. הרגשה טובה ולילה טוב.

שלט כניסה להוסטל

עדכון מה23

כבר שבוע בחאקו, מי היה מאמין.. תכננו שלושה ארבע ימים אבל שקענו פה לשיגרה.. כל בוקר קמים מוקדם לגלוש, וחוזרים כשהחברה המוצ'ילרים בדיוק מתמתחים במיטה וכל בוקר הם מופתעים שכבר גלשנו.. ארוחות בוקר בנוהל הקבוע של חביתות ומוזלי ואז אפשר להתחיל את היום.. בחלק מהימים אנחנו גולשים כאן בחוף של העיר, אבל בתנאים מסוימים עדיף לנסוע לחוף בשם הרמוסה במרחק של 10 דק נסיעה, אז נוסעים מדי פעם, תופסים גל נחמד ומשלמים הרבה על מוניות..

יום שישי- חייב כבר למכור את הגלשן הישן, שלט "למכירה" ויצאנו לסיבוב בעיר, עברנו בכל החנויות ואף אחד לא מעוניין, כל עוד אתה לא קונה אצלו הוא לא קונה ממך, הלכנו את כל העיר וחזרנו עם הגלשן ורגליים כואבות..

סשן ערב קבענו עם חברים שהכרנו בסנטה שנתארגן על איזה מונית ונסע ביחד, מפה לשם יצאנו מיניבוס של ישראלים, חלקם שומרים שבת, אז קבענו עם הנהג שיחזור לקחת אותנו ב16:30 לפני כניסת שבת, אפילו לא שילמנו לו ועדיין הטמבל החליט להבריז לנו.. קצת לחץ באוויר אך אל דאגה הצדיקים שלנו הגיעו בזמן.. ארוחת שישי בהוסטל היא בחינם וכולם מוזמנים, אוכל ישראלי מעולה וג'רה של טחינה, וואו איך התגעגעתי לטחינה, ישבנו כל הערב מסביב לשולחן והלכנו לישון מפוצצים...

שוק הגלשנים פה מעט מאכזב, לא מה שציפינו לו, כשהגענו לסנטה וראינו את הציוד של כל הישראלים היינו בשוק, כל אחד עם איזה גלשן לבן מהשורה הראשונה וקייס חדש דנדש, המוכרים מתרצים שאת סוף העונה וש"המציאות" כבר נחטפו, יום יום אנחנו יוצאים לסיבוב בין החנויות לראות אם כבר הגיע איזו "מציאה".. היום, אחרי שבוע של חיפושים מצאתי גלשן מטריף ועשיתי טרייד על הגלשן הנוכחי, גם ככה חייב לפנות מקום בקייס..

22. לקחנו הפסקה קטנה מהגלים, חברה מההוסטל סיפרו שהם נוסעים לאיזו שמורת טבע עם חיות וחוף יפה לא רחוק מפה והחלטנו להצטרף, קמנו מוקדם ויצאנו לפארק לאומי "מנואל אנטוניו" 2 אוטובוסים, שעה וחצי והגענו לחכות בתור, ואיך שהקוסטריקנים אוהבים תורים.. מתים על זה, רק תנו להם לעמוד בתור.. 45 דקות וניכנסנו.. היה מאוד נחמד וראינו מלא חיות כגון קופים וזהו.. אה ואיזה רקון.. שאר הזמן נזרקנו על החוף ופתאום חשבנו על זה שאם נחזור מהר עוד נספיק לגלוש בערב! פנינו אל היציאה, נרדמנו כל הנסיעה ואפילו הספקנו לגלוש איזה שעה ורבע.. שיחקנו אותה! אחרי יום כזה ארוחת ערב והגוף פשוט מכבה את עצמו עד הבוקר שאחרי..

התור בשמש הקוסטריקנית

סלפי קוף

עדכון מה26

עדיין בחאקו, אבל די מחר עוזבים.. היעד הבא שלנו אמור היה להיות דומיניקל, עיירה קטנה על החוף, מגניבה כמו שאנחנו אוהבים.. אז למה בעצם אמור? אז ככה.. תחזיות הגלים לשבוע הקרוב בים הפסיפי, נראות פחות או יותר כמו שבוע ממוצע בעונת מעבר בישראל.. (תחזית גרועה..!) וגם מתקיים באזור איזה פסטיבל מוזיקה גדול שממלא את כל העיירה.. בקיצור, מפה לשם התחלנו לחפש אופציות, וקבענו שהתחזיות הגלים יחליטו עבורנו, אז מחר, במעבר חד אנחנו נוסעים לאוקיינוס עם הגלים, לאוקיינוס הקריבי, עיירה בשם פורטו וויאחו, כבר ממש קרובים לגבול פנמה..

עדכון מה27
לאור העיכובים נשארנו עוד לילה, בעלי ההוסטל ממש רצו שנישאר לארוחת שישי, והתחברנו עם שני אחים שפגשנו בסנטה תרזה שרוצים לבוא איתנו לקריבי.. אז הייתה ארוחת שישי מדהימה, קרוב לשלושים איש, והמון אוכל ישראלי מצוין..
מחר ממשיכים, בדוק!