סנטה תרזה וחאקו - 7.2 - 27.2

סנטה תרזה – 7.2

כמו כל יום של נסיעות גם היום הזה התחיל מוקדם, לאחר כל הבירורים על איך מגיעים מחור א' המכונה "נוסרה" לחור ב' המכונה "סנטה תרזה" הבנו כמובן שיש כמה דרכים, אחת כוללת החלפה של כ5 אוטובוסים ומעבורת, והשניה שאטל ישיר מחור א' לב'.. כמובן שהאופציה השניה יקרה פי כמה אבל הפעם החלטנו קצת להתפנק וממש אין לנו כוח לעבור 50 קמ ב12 שעות..

7:30 – שייק בננות מהבננות שנשארו ויצאנו לדרך כמו ארנבים של אנרג'ייזר, מסתבר שגם בשאטל הזה יש קצת החלפות, אבל בקטנה כבר שילמנו.. 4 שעות טיול שטח לא הכי מהנה והגענו לסנטה.. אחח כמה שמעתי על סנטה.. סנטה תרזה היא יעד מאוד מאוד פופולרי בקרב ישראלים, חבורה של ישראלים התמקמה פה לפני כ12 שנים ומאז אז בלי שום ספק ישראלים שולטים במקום.. דירות, מלונות, הוסטלים ומסעדות יש בשפע בבעלות ישראלית.. המקומים הבודדים שנשארו פה (ולא מכרו את האדמות לאיש הלבן, למחצה) מדברים עברית לא פחות טובה מהספרדית שלנו.. בקיצור מהבחינה הזאת "מיני ישראל".. העיר עצמה לא מאוד מפותחת ומטופחת ולמעשה בנויה דיי מעצבן, כל העיר פרוסה על רצועת חוף של 3 ק"מ וכמעט כולם קו ראשון לים, נבלותתת ;) בקיצור הלליכה בעיר קצת ארוכה ומפרחת, עם חיוך מספיק מסכן וזיעה על המצח אולי יעצרו טרמפ..

הגענו להוסטל שבחרנו מבין כמה הוסטלים מומלצים, ישראלידה אמיתית אבל וואלה ממש כיף, אווירה טובה, אנשים מצחיקים והיום עובר בכיף.. צ'יק צ'ק הסבירו לנו איפה אוכלים איפה שותים איך זה יוצא הכי זול ואיפה הכי טעים, כמו שנאמר בפוסט מן העבר, ישראלים פשוט טובים בהעברת מידע, לישראלים..  "בקיצור, איפה הים?" ורצנו לגלוש לפני שהשמש שוקעת לנו..

"קאסדו" - הארוחה מקומית, מפנק ביותר!

הלילה הראשון היה ללא ספק לילה קשה, לא היה מקום בהוסטל, ואחרי כמה דקות של דיבורים הציע לנו הבעלים לישון לילה אחד בערסלים ומחר להיכנס לחדר, אפילו הוסיף שזה נוח ואנשים עושים את זה גם שבוע..הייתה נשמעת הצעה מפתה ואפילו במחיר אטרקטיבי והלכנו על זה.. בקיצור טוב שהלילה נגמר.. קמנו גמורים, סשן בוקר, נכנסנו לחדר שהתפנה והתרסקנו למיטות בצהריים.. קמנו עם דחף חזק לאוכל ישראלי והלכנו לנגב חומוס עם בשר באחת המסעדות הישראליות, היה תענוג..

עדכון מ14.2

אז ככה, אנחנו כבר שבוע בסנטה ואת האמת שיש כבר תחושת מיצוי קלה, בשבוע האחרון לא קרה יותר מדי.. השתדרגנו לאט לאט במיקומנו בהוסטל, מהערסל עברנו לדורמס והיום אנחנו כבר בחדר פרטי עם מזגן עם עוד 2 חברה מההוסטל..

מסתבר שההוסטל שלנו הוא נקודה מאוד מאוד מרכזית ב"שביל החומוס" (שביל החומוס הוא הכינוי למסלול של כל הישראלים, מטיילים בקבוצות גדולות, עוברים מקומות כל 3-4 ימים ועושים את כל האטרקציות שיש למקום להציע) אז לי ואלעד יש הרבה מסקנות חדשות על ישראלים ועל תושבי כדור הארץ באופן כללי, נקלענו לסיטואציות ולישיבות מוזרות ביותר, והשאלות המעצבנות הקבועות נשאלות כל הזמן, מאיפה באת, לאן אתה ממשיך, כמה זמן אתה מטייל, מאיפה אתה בארץ "דיייי מכיר את?" בקיצור, הוסטל של ישראלים, על הכיפאק.

בעניין הטלפון, אני לא צריך אותו יותר, גיליתי שכל מה שהיה חסר לי זה רק הפנס, התארגנתי על פנס קטן ויותר מזה אני לא צריך כלום. (כמובן שהכל בהומור, אני משתגע בלי פלאפון, אבל בהחלט הפנס פותר חלק מהבעיות)

מצב הגלים פה לא משהו, דבר שמשפיע גם על האווירה.. בימים האחרונים הגלים סגורים ונמוכים ולא משנה באיזה שעה ומצב, ניסינו גאות ושפל וזריחה ושקיעה וכלום.. מאכזב..

הלכנו לבקר את בן והדר, בן והדר כבר פה שבועיים והם ממש הסתדרו, לאחר מעבר של כמה הוסטלים הם התארגנו על דירה מדהימה על הים ויותר מזה לא צריך.. אחרי כמעט שבועיים שלא התראנו השלמנו פערים וחוויות, שתינו קפה וקבענו מחר סשן בוקר בחוף שלהם.. (20 דק הליכה!!)

באחד הימים יצאנו למסע השבת הגיטרה (כן כן רק חיימקה שוכח עוד גיטרה, אחרי ששכחתי כבר גיטרה אחת בטיול באיזה צ'יקן באס בבליז על זאת החלטתי להילחם, שיגעתי את הנהג שיעשה טלפונים לפה ולשם ושחייבים להביא הגיטרה לסנטה.. אחרי כמה דקות הוא אומר שהיא תגיע מחר ושזה יעלה 3-4 דולר, אני אומר לו שיביא את הגיטרה ונדבר..) הגענו למשרד הנסיעות אחרי חצי שעה הליכה ובלי טרמפ אחד, ישר אני רואה את הגיטרה ואני שמח ומופתע בו זמנית.. לא האמנתי שהיא תגיע לחור הזה לבד, בקיצור המנהל מבסוט שאני מבסוט והופ המחיר כבר 10 דולר, "הלוו אמיגו זאת הגיטרה שלייי" קצת וויכוחים ואז אלעד שולף את הקלף המנצח.. "אמרתם שהשאטל הוא ישיר לסנטה, החלפנו 3 רכבים, אם השאטל באמת היה ישיר אז לא היינו שוכחים אותה", חסר עונים המנהל הביא לנו את הגיטרה, תודה ויום טוב!

12.

היום עובר כרגיל, סשן בוקר מוקדם בלי הרבה גלים, ארוחת בוקר במסעדה הקבועה הקרובה ביותר להוסטל וזהו בערך.. לקראת הצהריים אלעד אומר לי שהוא לא מרגיש טוב, לקראת הערב עלה החום ומיד נטרק למיטה.. אני עוד הלכתי לאכול ארוחת ערב ועברתי בסופר לקנות דברים למחרת לאחרי הגלישה.. לא גלישה ולא נעליים, איך שאני חוזר להוסטל הרגשתי את הצמרמורת הראשונה והבנתי שזהו גם אני אכלתי אותה וגם אני חולה.. החום עלה והדחיפות לשירותים גם כן, אני ואלעד בתורות כל הלילה.. סיוט. לא יצאנו מהחדר למעלה מ24 שעות, מרגישים נורא וישנים רוב הזמן..

להיות חולה בטיול זה בלי שום ספק אחד הדברים שגורמים להתגעגע הביתה..

עדכון מה17 – המשך המחלה, ומעבר לחאקו..

אז אנחנו המשכנו לנו להיות חולים בכיף, אחרי 24 שעות החום אומנם ירד אך עדיין הביקור בשירותים בתדירות גבוהה, מסתבר שהווירוס הזה תקף הרבה אנשים, והעניין נהיה שיחת היום בהוסטל, אפילו התארגנו על איזה שקית אורז ביחד, זהו זה מה שאכלנו 5 ימים, אורז ובננות.. ההרגשה השתפרה לאט לאט, הצבע חזר ללחיים, אפילו חזרנו לגלוש!! אבל בשירותים לא הפסקנו לבקר.. פשוט חוסר אונים.. אחרי 5 ימים נשברנו. חאלס עם האורז זה גם ככה לא עוזר, ודפקנו ארוחה של החיים.. חלקנו שילמנו עליה ביוקר.. אבל אצלי עבר חלק, הבראתי!

באופן כללי מצב הרוח השתפר, ולאחר קצת התבכיינויות על המקום והשוואה למקומות קודמים יצאנו מסנטה עם חיוך ענק, בימים האחרונים זכינו לאחלה של גלים והאווירה בהוסטל הייתה מצויינת..

המעבר לחאקו –

5 בבוקר השכמה, הלכנו לישון לא הרבה לפני, כל הישראלים בהוסטל עוזבים היום כל אחד למקום אחר אבל כולם על אותו אוטובוס שיוצא מהחור הזה.. אז פה בקוסטה שום נסיעה לא נוחה.. אוטובוס אחד לעיר קצת יותר גדולה, אחר כך אוטובוס לעיר שממנה יוצאת המעבורת (סנטה נמצאת במעיין חצי אי, ככה שהמעבורת מקצרת משמעותית) מהמעבורת מונית קצרה לתחנת אוטובוס ועוד אוטובוס לחאקו.. כייףף חיייםם!! ועם ציוד בכלל תענוג, אם אתם יכולים לסחוב איתכם גם שני גלשנים כל אחד בכלל יכול להעצים את החוויה.. הגענו לחאקו.

המעבורות של העולם המערבי

מצחיק איך כל פעם לפני מעבר אני מנסה לדמיין את העיר הבאה.. איך יראה החוף, הרחוב ההוסטל.. ממש קשה לקלוע, אבל תמיד המשחק מעניין.. אז לענייננו, חאקו מאוד הפתיע אותי במודרניות שלה, אשכרה עיר מערבית, מלונות, בניינים, פאסט פוד אמריקאי בכל פינה מדרחוב יפה ומושקע וכמות לא נתפסת של גלשנים! זאת בעצם הסיבה שבשבילה הגענו, באנו לסחור! למכור ולקנות.. תאחלו לי בהצלחה!

שמענו הרבה על ההוסטל "הבית הפתוח" בחאקו והחלטנו להגיע אליו, נכנסנו לבניין ש"הקבלה" שלו בקומה שלישית וכל הקומה בעצם שייכת לבעלי הבית שהם הזוג שמנהל את ההוסטל..(ישראלי "לשעבר" שנשוי למקומית יותר מרוקאית ממנו)  בכל שאר הקומות יש פשוט דירות שהוסבו לדורמס, מטבח, מקלחת ושירותים ו8 מיטות זוגיות קינג קויול! (לבד במיטה זוגית!!!) מגניב ביותר, ממש אהבתי את הקונספט. כמעט כל ערב מתקיימת ארוחת ערב משפחתית שהזוג מכין ומי שרוצה יותר ממוזמן לשבת לאכול אוכל ביתי ישראלי ומפנק! (בתשלום סמלי).. אז למרות שהיינו גמורים מהנסיעות, כבר ביום הראשון זכינו לאכול שקשוקה מושקעת עם סלט ישראלי.. הרגשה טובה ולילה טוב.

שלט כניסה להוסטל

עדכון מה23

כבר שבוע בחאקו, מי היה מאמין.. תכננו שלושה ארבע ימים אבל שקענו פה לשיגרה.. כל בוקר קמים מוקדם לגלוש, וחוזרים כשהחברה המוצ'ילרים בדיוק מתמתחים במיטה וכל בוקר הם מופתעים שכבר גלשנו.. ארוחות בוקר בנוהל הקבוע של חביתות ומוזלי ואז אפשר להתחיל את היום.. בחלק מהימים אנחנו גולשים כאן בחוף של העיר, אבל בתנאים מסוימים עדיף לנסוע לחוף בשם הרמוסה במרחק של 10 דק נסיעה, אז נוסעים מדי פעם, תופסים גל נחמד ומשלמים הרבה על מוניות..

יום שישי- חייב כבר למכור את הגלשן הישן, שלט "למכירה" ויצאנו לסיבוב בעיר, עברנו בכל החנויות ואף אחד לא מעוניין, כל עוד אתה לא קונה אצלו הוא לא קונה ממך, הלכנו את כל העיר וחזרנו עם הגלשן ורגליים כואבות..

סשן ערב קבענו עם חברים שהכרנו בסנטה שנתארגן על איזה מונית ונסע ביחד, מפה לשם יצאנו מיניבוס של ישראלים, חלקם שומרים שבת, אז קבענו עם הנהג שיחזור לקחת אותנו ב16:30 לפני כניסת שבת, אפילו לא שילמנו לו ועדיין הטמבל החליט להבריז לנו.. קצת לחץ באוויר אך אל דאגה הצדיקים שלנו הגיעו בזמן.. ארוחת שישי בהוסטל היא בחינם וכולם מוזמנים, אוכל ישראלי מעולה וג'רה של טחינה, וואו איך התגעגעתי לטחינה, ישבנו כל הערב מסביב לשולחן והלכנו לישון מפוצצים...

שוק הגלשנים פה מעט מאכזב, לא מה שציפינו לו, כשהגענו לסנטה וראינו את הציוד של כל הישראלים היינו בשוק, כל אחד עם איזה גלשן לבן מהשורה הראשונה וקייס חדש דנדש, המוכרים מתרצים שאת סוף העונה וש"המציאות" כבר נחטפו, יום יום אנחנו יוצאים לסיבוב בין החנויות לראות אם כבר הגיע איזו "מציאה".. היום, אחרי שבוע של חיפושים מצאתי גלשן מטריף ועשיתי טרייד על הגלשן הנוכחי, גם ככה חייב לפנות מקום בקייס..

22. לקחנו הפסקה קטנה מהגלים, חברה מההוסטל סיפרו שהם נוסעים לאיזו שמורת טבע עם חיות וחוף יפה לא רחוק מפה והחלטנו להצטרף, קמנו מוקדם ויצאנו לפארק לאומי "מנואל אנטוניו" 2 אוטובוסים, שעה וחצי והגענו לחכות בתור, ואיך שהקוסטריקנים אוהבים תורים.. מתים על זה, רק תנו להם לעמוד בתור.. 45 דקות וניכנסנו.. היה מאוד נחמד וראינו מלא חיות כגון קופים וזהו.. אה ואיזה רקון.. שאר הזמן נזרקנו על החוף ופתאום חשבנו על זה שאם נחזור מהר עוד נספיק לגלוש בערב! פנינו אל היציאה, נרדמנו כל הנסיעה ואפילו הספקנו לגלוש איזה שעה ורבע.. שיחקנו אותה! אחרי יום כזה ארוחת ערב והגוף פשוט מכבה את עצמו עד הבוקר שאחרי..

התור בשמש הקוסטריקנית

סלפי קוף

עדכון מה26

עדיין בחאקו, אבל די מחר עוזבים.. היעד הבא שלנו אמור היה להיות דומיניקל, עיירה קטנה על החוף, מגניבה כמו שאנחנו אוהבים.. אז למה בעצם אמור? אז ככה.. תחזיות הגלים לשבוע הקרוב בים הפסיפי, נראות פחות או יותר כמו שבוע ממוצע בעונת מעבר בישראל.. (תחזית גרועה..!) וגם מתקיים באזור איזה פסטיבל מוזיקה גדול שממלא את כל העיירה.. בקיצור, מפה לשם התחלנו לחפש אופציות, וקבענו שהתחזיות הגלים יחליטו עבורנו, אז מחר, במעבר חד אנחנו נוסעים לאוקיינוס עם הגלים, לאוקיינוס הקריבי, עיירה בשם פורטו וויאחו, כבר ממש קרובים לגבול פנמה..

עדכון מה27
לאור העיכובים נשארנו עוד לילה, בעלי ההוסטל ממש רצו שנישאר לארוחת שישי, והתחברנו עם שני אחים שפגשנו בסנטה תרזה שרוצים לבוא איתנו לקריבי.. אז הייתה ארוחת שישי מדהימה, קרוב לשלושים איש, והמון אוכל ישראלי מצוין..
מחר ממשיכים, בדוק!