עידו ושיר - הטיול הגדול: קוסטה ריקה- טמרינדו + נוסרה 22.1

ב8:00 קבענו עם הנהג שיקח אותנו לגבול קוסטה ריקה, בשבע יצאנו לצוד אוכל, כל העיר עדיין ישנה מלבד המסעדות בשוק, התיישבנו לאכול בין כל המקומיים ולהפתעתנו קיבלנו את אחת מארוחות הבוקר הטובות שאכלנו, (ברור לכולם שהסטנדרטים שלנו ירדו כן, זו לא הייתה ארוחת בוקר ישראלית ב״בנדיקט״, אבל היה טעים!)

העמסנו את הציוד על המונית הקטנה (גלשנים על הגג בלי גגון ומוצ׳ילות בבגאז׳ פתוח) ויצאנו לגבול..

מגיעים לגבול, רואים את כמות האנשים שממתינה בכל אחת מהכניסות והיציאות מכל ולכל מדינה, לוקחים הרבה אוויר ומבינים ששעות קשות לפנינו.. (ולי יש עוד קנס לשלם, חרגתי מאשרת השהייה ב10 ימים, השמועות אמרו שזה 25$ ליום.. לא מתאים בכלל)

גבול ניקרגואה

בחנתי טוב טוב את שני הפקידים שמה בגבול ובחרתי בזה שנראה לי יותר מטומטם..

התור מתקדם, הדופק קצת עולה, הפקיד מעביר את הדרכון במחשב, אני כבר מתחיל להריץ שקרים בראש על למה אני לא צריך לשלם ובטח ובטח שלא את מלוא הסכום.. חותמת וזהו.. זהו? זהו.. מסע פילים בשטח המפורז, תור נוסף שצריך לחכות והגענו! ברוך הבא לקוסטה ריקה!

תור ll

Bienvenido a Costa Rica

היעד הראשון בקוסטה הוא העיר טמרינדו, מבררים בגבול על האוטובוס ומסתבר שצריך לעשות החלפה איפשהו, זמני המתנות וכו׳..

הגלשנים כבר על האוטובוס ופתאום ראינו נהג פרטי שעושה הסעות, כמו מונית, רק לא חוקי..

לאחר מיקוח קצר ופשוט, הגלשנים על הגג התיקים באוטו ואנחנו בדרך לטמרינדו, ישר! בלי החלפות! הסתובבנו עם הנהג בין הוסטלים השונים עד שהתרצנו..

הוסטל

טמרינדו - עיר גדולה ומפותחת ביותר, מלונות ומסעדות פאר ומפוצצת אמריקאים, אפילו המקומים מכנים אותה ״טמגרינגו״, יקרררר.

סיבוב קטן בציוויליזציה, מבט על הים שלא מבשר טובות והלכנו לישון עם ציפייה שמחר יהיו גלים ושעון מעורר למוקדם..

התעוררנו בהתרגשות, כל אחד מסדר את הגלשן שלו בדממה, מוציא מהקייס, מקפל חזרה את הפצפצים אחרי הנסיעה, חרבות, שעווה, 500 קולונס בכיס (1 דולר) ויצאנו לחוף ״הכי טוב״ ״לנגוסטה״ שמו.. הלכנו והלכנו והלכנו.. כמעט חצי שעה, הדרך יפיפייה, קופים ציפורים איגואנות וכו׳ עברנו את המפרץ שכיביכול חוסם את הגלים ובאופטימיות גמורה נגלה אלינו ים רגוע ושקט.. כמעט ללא גלים..

נכנסנו רק כדי לא להרגיש טמבלים, שניים שלושה גלים ויצאנו, כל הדרך חזרה...

סשן ערב כבר היה חמוד, ובחזור עברנו בסופר לקניות לארוחת הערב, אורז עם קציצות ברוטב אדום, רק באמצע הארוחה נזכרנו שיום שישי, יצא לנו טוב..! סיבוב לבירה בעיר רק כדי להרגיש קצת צעירים וחתכנו לישון..

יום שבת, סשן בוקר שוב בלי גלים, אך ארוחת הבוהוריים שאכלנו קצת פיצתה על זה, פלאפל אמיתי כמו שצריך עם הטחינה ככה מטפטפת.. (7 דולר מנה, כדורי זהב..)

• הקפה שלפני סשן ערב היה מלווה במראות הבאים:

יום ראשון, הגאות מתעוררת מוקדם ואנחנו איתה, 6 בבוקר כבר יצאנו מההוסטל, הפעם השקענו והלכנו לחוף במרחק של כעשרים דקות הליכה ועוד כחמש דקות חתירה על הגלשן בשביל לחצות את הנהר.. אחלה של סשן, ארוחת בוקר ונרדמנו עד הסשן ערב, בערב בחור מההוסטל הקפיץ אותנו ל״לנגוסטה״ וגם אז תפסנו גלים מצויינים, בקיצור קוסטה מתחילה להעיר לנו פנים!

עקב אילוצים של זמן, בן והדר נאלצים להתקדם בזמן שאני ואלעד רוצים להישאר קצת בצפון קוסטה, החבורה מתפצלת והחלטנו לצאת לחגוג, נקלענו לטורניר ״בירפונג״ (משחק שתיה שבו קולעים כדורי פינג פונג לכוסות בירה) אמריקאי טיפוסי, והרגשנו בסצנה מ״אמירקן פאי״, עם של משוגעים.. ברוך שלא עשני אמריקאי, ושייתנו כבר ויזה כוסאמק.

26.

יום רגיל, מלווה בשני סשנים, בוקר וערב, שלוש ארוחת ביום, בוקר צהריים וערב. ובלילה שנת ישרים.. לקוח מ״המתכון לאושר״. ( על המתכון לעושר אני עוד עובד..)

מטה של אחרי סשן בוקר (;

עד כאן מטמרינדו, מחר ממשיכים לאזור בשם נוסרה, בתקווה לישון על הים!

״פורה וידה״

בוקר,

היעד שלנו הפעם הוא אזור החופים של העיר נוסרה, ביררנו קצת דרכים והממצאים הם כאלו: היעד נמצא מרחק של כ40 ק״מ קו אווירי, כמה חבל שזה נתון כל כך לא מעניין פה והדרך שאנחנו צריכים לעבור היא 150 ק״מ לא אווירית בכלל וכלול בה כמובן 2 החלפות וקונקשנים! (לא שמעו כל ״כביש החוף״)

עלינו על האוטובוס הראשון שכבר יצא באיחור, ישבנו בשוגג בצד עם השמש, במשך חצי שעה נוסעים בשבילי עפר קשוחים ואנשים יורדים ועולים יורדים ועולים.. ממש נותן תחושה שלא נגיע לעולם.. בעודנו מדברים על רוע המצב, הנהג עוצר את האוטובוס (לא שוב!) וקוטע את התבכיינותנו עם השאלה ״האם מישהו ממשיך לנוסרה?״ ישששש, אוטובוס ישיר לנוסרה פשוט חיכה באיזה צומת, העברת ציוד זריזה בין האוטובוסים והמשכנו.. חיסכון טהור בזמן ועצבים!

כביש 160 (אחד הכבשים הראשיים)

לאחר כשעתיים נסיעה בתוך ג׳ונגל בדרך עפר שאללה איסתור מתחילות לרוץ מחשבות שלאן לעזעזל אנחנו נוסעים, עוד אוטובוס קצר לחופים, עוד מחשבות על לאן לעזעזל אנחנו נוסעי ובום הגענו, הנהג מנסה לתפור איזו קופה קטנה על הגלשנים, אני מסביר לו שאני מטייל כבר חמישה חודשים ואף פעם לא שילמתי תוספת על הגלשנים ושגם עכשיו אנחנו לא מתכוונים לשלם.. היינו דיי ברורים והוא עזב אותנו לנפשנו..

״נוסרה״ (או יותר נכון החופים של נוסרה) עיירה אמריקאית, יחסית מפותחת באמצע הג׳ונגל, בתי קפה, מסעדות חנויות וברים.. וואו היינו בשוק מכמה שיפה פה ותחושה טובה מילאה אותנו! צעידה רצינית להוסטל שסגרנו מראש והחלק הקשה ביום נגמר!

הוסטל מושלם, 100 מטר מהים, מטבח מאובזר וחצר יפה, אנחנו הולכים לעשות פה חיים..

הרמתי טלפון לאחי כץ (בחור ישראלי מהמושב שלי, שבאיזה שהיא צורה אנחנו גם משפחה, סבא שלי וסבתא שלו בני דודים.. או משהו כזה) שגר ממש כמה דקות נסיעה מפה וקבענו להיפגש אחרי הסשן לסיבוב היכרות במקום..

תיקתקנו את הגלשנים ורצנו לים...

וואוו אווו וואוו סוף סוף גלים!! נכנסנו לסשן מפנק של גלים גובה ראש, יצאנו מהמים עם אחרוני הגולשים ממש בחושך.. והחיוך אחחח איזה חיוך..

אחי בא לאסוף אותנו, תענוג לפגוש מישהו מוכר ובטח ובטח שמכיר את המקום, ישר הוא הבין שאנחנו רעביםם ונסענו למסעדה בעיר.. בירות עיניינים ואפילו הוא הזמין, איזה גבר!

יאללה לישון מחר גלים..

סשן בוקר תענוג ויצאנו לסידורים, בנק וסופרמרקט.. טרמפ לחצי הדרך לבנק, טרמפ נוסף חצי שני וטרמפ מס 3 לסופר.. (בחזור טרמפ ישיר!) עשינו קניות לגדוד, לא חסכנו בכלום ואנחנו מוכנים להשתקעות קטנה.. ים, ארוחת ערב ולילה טוב!

בוקר ברגיל קפה ולים, בין הסשנים פשוט נחים.. ספרים גיטרות מחשב וכו׳..

שעות הצהריים, באזור שעת הקפה כזה מגיחה לחניה של ההוסטל משאית מאפייה, כן, מלאה במאפים, לחמים ועוגות.. ואנחנו שידועים כמכורים ללחם בננה יש קפצנו לבדוק לה ת׳מנוע..

הזמנו את אחי לקפה עוגה וסשן ערב..

עדכון מתאריך 6.2

אז הימים בנוסרה או יותר נכון ב"פלאיה גיונס" עברו להם ומפה לשם אנחנו פה כבר 11 ימים..

סדר היום לא משתנה, הארוחות מתוזמנות והכל פשוט מושלם.. הבוקר מתחיל מוקדם, קפה עוגיות ו אנחנו כבר בים, יוצאים מהים יישר מזנקים על המטבח וכמו צמד שכאילו מבשל שנים ביחד ב10 דקות קמה לה ארוחת בוקר מהסרטים..

עכשיו נכנס ביום שלב האילתורים, כל צהריים מעבירים את הזמן ומוצאים תעסוקה אחרת, בין אם זה קניות בסופר או סיבוב לראות גלשנים העיקר להעביר את הצהריים.. סשן נוסף בשעות אחר הצהריים, ארוחת ערב ענקיייתת ברמה גבוהה וזהו בדרך כלל אחרי זה אנחנו כבר נרדמים..
היו ימים עם גלים מטורפים של 2 מטר שצעקות אושר ואדרנלין פשוט יוצאות והיו גם ימים שחיכינו דקות ארוכות ברוח חזקה לאיזה גל..
מחר אנחנו עוזבים את נוסרה וממשיכים לעיירה בשם סנטה טרזה הידועה בתור העיירה עמוסת הישראליים.. את האמת שקצת התגעגענו..

היום אכלנו ארוחת שישי מפנקת בבית משפחת כץ המורחבת (עם תינוק בן 5 ימים!) אי שם בקוסטה ריקה.. פוקצות טחינה ועניינים היה מעולה!!

נתראה בסנטה!

נ.ב

לפני כשבוע החליט האייפון שלי לבצע ביצוע אקרובטי מהספה הישר אל הרצפה, לאחר אין ספור קפיצות ששרד, את זאת הוא לא.. 31.1.14 RIP

חסר טלפון אני מתהלך לי כבר שבוע ואין ספק שזה קשה, בהתחלה חשבתי שאני הולך להשתגע, ומה שיותר משגע אותי זה שאני חושב שאני הולך ומתרגל.. רק עכשיו אני מבין כמה אני מכור (וגם אתם) כל שניה ביום, כל פיסת אינטרנט, האייפון היה יוצא מהכיס, אתם יודעים למה? סתם, בלי סיבה, נכנס לווצאפ בודק את הפייסבוק מציץ באינסטגרם וכל זה בריפיט וללא תועלת..

טוב אז עכשיו שהוצאתי את שעל ליבי, אז אני עידו ואני מכור! (כל זה נכתב עם תקווה גדולה לרכישת סמארטפון בקרוב!)