ניקרגואה מקוצר -שיר

וואוו לא כתבתי המון זמן ......

אז נלך קצת אחורה ואני אנסה לסדר קצת את הראש ולכתוב מה עבר עלי בחודש האחרון...

כמו שאתם יודעים היינו באל סלבדור ובסשן הגלישה האחרון וגם הכי טוב שהיה לי בטיול, קיבלתי את החרטום של הגלשן בשפה התחתונה ונפצעתי... אחרי המון דם שעורבב במי האוקיינוס הפסיפי התחלתי לחתור לכיוון החוף.. בלי להבין מה בדיוק קרה ובהלם מוחלט התחלתי ללכת לכיוון הההוסטל עם המון דם(אבל עדיין קצת שמח שהכרישים לא הגיעו בזמן)

אחרי הליכה של רבע שעה שפרצופים מבועתים סביבי ו0 אנשים שמציעים עזרה,הגעתי להוסטל ובמזל שני החברים שהיו איתנו היו שם,הם ליוו אותי לבית חולים המקומי(את סושי הכלב שלי לא הייתי שולח לשם)שזה גם הבית חולים הרביעי שאני מבקר בו באותה תקופה....

למזלי לפחות הדוקטור הייתה מקצועית ואחרי זריקת הרדמה ושלושה תפרים יצאנו מהמקום...

אחרי עוד יומיים שאני רק מסתכל על הים,הגלשן שלי מתייבש לו במרפסת של ההוסטל והחיוך לא ממש עולה. החלטתי שאני אמשיך עם שני החברה שאיתנו בחודש האחרון לניקרגואה כי לגלוש אני לא יכול בשבועיים הקרובים ....אבל עדיין חשוב לציין שעם התפרים והכל הייתה מסיבה מעולה ובכלל לילה מטורף ביום שישי.או שבת.. בקיצור אחלה לילה 

הפצע לאחר ניקוי קליל

חבר חדש בהוסטל 

שקיעה בחוף סונזל

אחרי חלוקת רכוש קצרה שלי ושל עידו ופרידה מרגשת,עם התיקים ארוזים והגלשן יצאנו לדרכנו לניקרגואה !! 

אחרי נסיעה דיי קשוחה הגענו ללאון... 

עייפים ורעבים נחתנו בהוסטל מגניב  עם בר שנקרא ביגפוט.. 

אחרי מפגש קצר עם כמה ישראלים ניסינו להבין מה הולך שם עד שהבנו שאין לנו מה לחפש שם יותר מדי וזאת רק תהיה תחנת מעבר עד ״סן חואן דל סור״ שהיא עיירת גלישה מגניבה....

המטרה שלי הייתה בגדול לשלוח את הגלשן לארץ במחיר סביר..

הגעתי לסניף הדואר המקומי בעיר ושלחתי את הגלשן ב30$ בלבד!

חשוב לציין שפשוט עטפתי את הגלשן באיזה נייר ורשמתי עם טוש על דף a4 את הכתובת יעד, אז אני לא כ״כ בטוח שהגלשן באמת יגיע או אם הוא יגיע שלם, אבל שווה ניסיון.

 

אני חייב לעצור ולחלוק איתכם מעט תובנות מהטיול כדי שאני לא אשכח  

* זה שאתה אוכל במסעדה זה לא אומר שהאוכל בהכרח יהיה טעים/מבושל/אכיל

*מוסדות רשמיים כמו מעברי גבול מנוהלים בצורה שלא הייתי נותן להם לארגן מסיבת טבע בחלקות ב׳ 

*שוטרים עם נשקים אוטומטים ורובי ציד ברחוב זה הרבה יותר מפחיד מאשר נותן ביטחון.

*אוכל מקסיקני יותר טעים בארץ מאשר במקסיקו

* בוריטו זאת המצאה אמריקאית 

* קמח תירס זה פשוט גועל נפש והם דוחפים אותו לכל דבר בערך.

אז נחזור ללאון,

אחרי שהתמקמנו במיטות, בסביבות השעה 21:00 הגענו למסקנה שהגיע הזמן לאכול משהו היום, בדרכינו עוצרת אותנו ישראלית חייכנית וחביבה, ומציעה לנו שוטים על חשבונה ושאם נצליח לשתות שלוש כאלה במס׳ שניית מסוים אז זוכים בגופייה...

אני כמו אני לעולם לא מסרב לאלכוהול חינם, בטח ובטח לא לאתגר שתייה מילדה ששוקלת 50 ק״ג..

בלי לשים לב שקוראים לאתגר

"lava challenge" הרבצנו את שלושת השוטים במהירות, נורא מהר התחלתי להרגיש כאילו הגוף שלי מתחיל להישרף מבפנים.. לא עוברת

חצי דקה ושלושתינו רצים לרחוב ומקיאים בצוותא את האש הנוזלית שהכנסנו לגוף....

מסתבר שהמשקה הזה מורכב ממעט רום זול והמון המון אבל המון פלפלים חריפים... לא בריא- אבל לפחות הרווחנו גופייה  וחוויה מצחיקה..

קינחנו את היום בפיצה בידיעה שנוסעים מחר לסן חואן .... 

קצת מהדרך

מי אש...

איפה שהוא בתחילת נובמבר...

קמים בבוקר ואחרי ארוחה קלה וסיבוב קצר בעיר מחליטים שנוסעים לסן חואן.. שכחתי לציין ששני החברים שאני מטייל איתם אסף ודניאל הם שני הפזרנים הכי גדולים במרכז אמריקה ואחרי חודשיים שאני ועידו היינו מחושבים בטירוף הכל התהפך 180 מעלות ...

אז חיפשנו שאטל, וברגע שגילינו שהכל מלא הצענו לבעל הסוכנות כסף שייקח אותנו עם הג׳יפ שלו וכמו שדניאל אומר-הכוח של השטר יותר חזק מהכל...

אחרי כמה שעות של נסיעה בדרכים יפהפהיות הגענו להוסטל פאצ׳ה מאמא.

סן חואן-עיירת חוף מדליקה לא רחוקה מגבול קוסטה ריקה,ידועה בעיקר בזכות ה״סאנדיי פאנדיי״ שזה בגדול מסיבה שמתחילה ב12 בצהריים ונגמרת בלילה ותוך כדי עוברים ב3 הוסטלים.. בקיצור סדום ועמורה..

לא עוברות 10 דקות מהרגע שנכנסנו להוסטל וכבר אנחנו יושבים עם איזה 15 ישראלים ואחרי 25 דקות בערך כולם כבר אצלנו בחדר(שוב חשוב לציין שכולם ישנים בדורמס מעופש וחנוק ואני עם שתי הנסיכים שחייבים מזגן בחדר ושירותים פרטיים)

אז אני אנסה לתקצר את השבוע ואני אתן למעט התמונות שיש לי לדבר... לא הגעתי לחופי הגלישה בגלל הפציעה אז רוב מה שעשיתי היה ללכת לים בבוקר להתאמן על סלטות(עד שנתפסו לי השרירים ברמה שלא הצלחתי ממש ללכת) עד שכל החברה מגיעים ואז פשוט היינו מעבירים את היום בכיף בים .... 

היה אחלה שבוע עם אחלה אנשים....

אז הנה כמה תמונות שהצליחו לשרוד 

טיול טרקטורונים לפסל ״קריסטו״

הפסל המדובר

בית חבד בבוקר הסאנדיי פאנדיי...

מפה לשם הגיע חבר שלי מהצבא והצטרף אליי ללילה,מכאן אנחנו ממשיכים לקוסטה ריקה. אמנם אני רושם עכשיו הכל בדיעבד וזה פחות מפורט ומעניין אבל עדיף דבר מאשר כלום...

אדיוס חברים עד הפוסט הבא.........

אל טונקו המשך - 22.11-9.1

שלום לכולם!! אז כן כמו שהבנתם מהכותרת אני עדיין באל סלבדור, עדיין באל טונקו ועדיין בהוסטל המדהים שצמוד לים..

החיים פה נהפכו ממש לשיגרה (שיגרה זה רע?! ממש לא!) מהקניות לבישולים לחברים ולגלישה!

אז מה היה לנו פה..

לאחר חיפושים רבים ומעבר יומיומי בין כל חנויות הגלישה בעיר (3.5 חנויות) הגיע לאחד החנויות את המידות הרצויות ואני התחדשתי לי בגלשן מדהים!

לשאלתכם, הגלשן פשוט עובד מעולה!! תענוג..

• באחד מהרגעים המתים שיש לי ביום, ובשל כשל באינטרנט יצא לי לפתוח את הגלריה של הפלאפון ולתדהמתי גיליתי שכבר המון זמן לא צילמתי כלום, דבר שהפריע לי מאוד! עד עכשיו היינו מצלמים עם הפלאפון של שיר, אבל עם האייפון שלי התוצאה פשוט מאכזבת..

ביום רביעי ה26 החלטנו כמה ישראלים לקחת יום חופש ולצאת לחפש שטויות ומצלמה בסן סלבדור עיר הבירה..

לסן סלבדור יש 2 אוטובוסים ישירים, אחד עולה 25 סנט והשני דולר וחצי..

האוטובוס הזול זה הציקן באס של המקומים, וה״יקר״ זה שלנו התיירים, וקצת מקומים מכובדים כאלה.. תמיד עולה השיחה על איך ההורים שלנו יהיו גאים בנו שאנחנו נוסעים בדולר וחצי (;

מהכניסה לעיר ראינו שלטי חוצות ענקיים ובהם מסופר על המבצעים המטורפים של הבלק פריידי (חג קניות עולמי) שמתקיים בעוד יומיים, וחשבנו שחבל שלא ידענו על זה לפני.. לענייננו:

לאחר סקר נרחב של מצלמות מצאתי את הדגם שמספק בדיוק עם הצרכים שלי, לאחר התמקחות (בספרדית רהוטה) על המחיר ועל המתנות שמגיעות לי ברכישת המצלמה אני והמוכר הבנו שהפעם לא נגיע לעמק השווה..

בנוסף, שאלתי אותו אם ביום שישי יהיה עליה עוד איזה מבצע, הוא כמובן ענה שלא ואני כמובן לא האמנתי לו..

טוב מפה לשם מצלמה זה לא דבר שבא ברגל והחלטתי לקחת עוד כמה ימים לחשוב על זה, תמיד אפשר לחזור..

יום שישי בבוקר אני ויפתח (אחד הישראלים) קמנו מוקדם ונסענו לסן סלבדור להביא דאבל מצלמות!

דולר וחצי ואנחנו בעיר! מצאנו את אותו הדגם בחנות נוספת אך המחיר היה זהה והחלטנו בכל זאת לחזור לחנות ההיא, זאת שלא תיהיה בה הנחה ביום שישי, להגיד לכם שהופתעתי? לא לא הופתעתי שהית ה הנחה!

אפילו הפעם עם חיוך גדול יותר קיבלנו את המתנות המבוקשות, קייס קטן ומגניב וכרטיס זיכרון קטן ומגניב גם כן.

עוד סיבוב קצר בעיר כי אנחנו כבר פה וחזרנו הביתה! אהה לאל טונקו..!

           לומד אותה

חכו חכו איזה תמונות אתם הולכים לקבל!

אז הימים עוברים ואני נהנה מהחיים! נהנה מהגלשן נהנה מהמצלמה ונהנה מהמקום..

         אני ויפתח בתמונת ״גולשים״

בימים האחרונים מצב הגלים קצת הדרדר, לא משהו משמעותי, בואו נגיד שאם זה היה בארץ, הייתי הולך! אבל פה זה כבר לא מרגש, לא חשוב בקיצור מה שרציתי להגיד לכם שזה בעקבות מצב הגלים תדירות הריצות עלתה וכבר שכחתי כמה התגעגעתי לזה, מעז יצא מתוק!

ב1 לחודש עזבו החברה שהיו איתי שלושה שבועות בהוסטל נפרדנו לשלום והבטחנו להיות בקשר.. לא לדאוג לי! תמיד יש פה אנשים! לפני כמה ימים הגיעו קבוצה חדשה של ישראלים גולשים (סוף סוף גולשים) אז עכשיו גם בים יש חברה, אחרי הסשן יושבים כולם ומעברים את הזמן בצחוקים, בישולים, שיחות מעניינות ומשחקי חברה.. הג׳אנגל ספייד רץ פה חזק! (גם אני לא הכרתי לפני, מי שמעוניין בסוף אני ארשום את כל החוקים, סתם לא באמת! זה ארוך..)

החבורה התרחבה, הפכנו לחמישה.. הרצון לגלים פשוט לא נגמר ואנחנו מחליטים לרעות בשדות זרים, זאת אומרת לגלוש בחופים שהם לא באל טונקו.. יוצאים לדרך- 

8- כחימום, ולהבין איך הדברים עובדים בחרנו בחוף במרחק 20 דקות נסיעה בשם ״אל זונטה״ (פוינט ברייק לרייט)

קמנו מוקדם, גלשנים בידיים וכמה דולרים בכיסים, זהו.

יושבים ומחכים בתחנת אוטובוס, ואחרי כ20 דקות המתנה עצר לנו טרמפ מאוד נחמד שלקח אותנו את כל הדרך, בחינם! 5 גלשנים ו7 אנשים ברכב, ישבתי על השטיח שמאחורי הכסא שליד הנהג, אני חושב שלגלשן שלי היה יותר נוח..

אז הגענו לחוף, נתנו סשן מעולה וחזרנו לאל טונקו באוטובוס ישן של מקומים.. עם הגלשנים..

אז המסקנה החשובה מהנסיעה הראשונה שלנו היא שחייב מצלמה! פשוט פיספסנו שוטים של החיים.. (תמונה שלנו באוטובוס עם כל המקומיים, תמונה של ילד מקומי מעט מלוכלך דוחף גלגל אופניים בירידה ואלו רק דוגמאות למה העיניים שלי ראו אבל לא אוכל להראות לכם.. עד כאן טיולנו לאל זונטה!

12. היעד חוף פימנטל המכונה ״פייפ״- כן כן פייפ..

שבירת ביץ ברייק מושלמת שעם מעט רוח נכונה (אוף שור) נשבר שם גל חזק מהיר וצינורי.. שעה נסיעה.

על המקום שמענו ממקומים שהם גם עזרו לנו בארגון ההסעה לשם..

אז ככה, קבענו יציאה בחמש בבוקר, ואני לתומי, כאילו אני לא מטייל כבר 4 חודשיים התייצבתי בחמש.. איזה שטות.. שש וחצי יצאנו..

מגיעים לעיירה קטנה וענייה על החוף, רצועת חוף שלמה ובתולית רק בשבילנו, רק חבל שגובה הגלים לא היה הכי מספק.. שרפנו עוד קצת זמן במסעדה שעל החוף וחזרנו לטונקו.. אחלה של חצי יום!

17. נכנסים קצת גלים לחופי אל סלבדור ולנו רק נשאר לעשות מעט שיעורי בית ולבחור את החוף האולטימטיבי.. אז יושבים עם מחשב ואפליקציות, ובודקים.. גאות, שפל רוחות וכו.. אז הפעם היתה לנו התלבטות קשה ואמרנו לנהג שנחליט בבוקר לאן נוסעים, או ל״מיזטה״ או שוב ל״פייפ״ רק שהפעם אנחנו בטוחים שנתפוס אותו בתנאים טובים!!

אז הבנתם נכון, אנחנו חייבים לראות את פייפ עובד כמו שצריך.. אז היעד הבא שלנו: פייפ!

נתחיל בהסקת מסקנות, אני לא קם לפני שאומרים לי לבוא! 6:20 הגעתי, 6:30 יצאנו, כמו שצריך!

הנסיעה כבר מוכרת ככה שאפילו לא שולפים מצלמה וכולם מרוחים בוואן..

הגענו לים נמוך ולא הכי מפתה, אבל מה נסענו עד לפה ולא נכנס?! ברור שנכנס.. אחרי איזה חצי שעה אל הים ״פוסידון״ שמע תפילותינו, ושיחק קצת עם הרוחות ועם הים והתחילו לעלות צינורות מהירים וכבדים בטירוף.. אחרי שני סשנים בים כזה כולם גמורים ומרוצים מאוד!

           המוןןן גלשנים

21. ״מיזטה״ - יום אחרי שנכנס הסוואל ואחרי שפשוט שחטנו את ״לה בוקנה״ לבד (כל המקומיים היו באיזה תחרות) נסענו לחוף בשם מיזטה (פויינט ללפט ולרייט + ביץ ברייק) כשעה נסיעה מאל טונקו..

הסידור הרגיל, בנדוד של הבחור שמתקן לנו את הגלשנים במקרה גם בעל חברת הסעות או יותר נכון בעל וואן שבספרדית נקרא ״מיקרובוס״ והוא לוקח מחכה ומחזיר.. לא זול אבל מאוד נוח!

לטיולים שלנו מצטרף כדרך קבע ״מנואל״, ילד מקומי בן 14, גולש מדהים עם מוח של ציפור. אנחנו קוראים לו ״אלטמן״, אלטמן הקטן החרמן הקטן, חרמן לגלים..

אוקי אז כמובן שגם יש כמה שעות ביום שאנחנו לא גולשים אבל עדיין נהנים מאוד ועליהם אני אספר לכם מיד בליווי תמונות!

ערב המבורגסה (ובירה) - כשמו כן הוא.. המבורגרים מעשה ידינו (להתפאל) נצרבים על מנגל גחלים ומוגשים בתוך לחמנייה עם כל הפינוקים אהה וכמובן הבירה, בקבוקי זכוכית של ליטר ב2$ בלבד, לאור ההצלחה של הערב לאחר כמה ימים עשינו שחזור ונחשו מה? לאחר מכן עוד אחד!

                 עידן, אני ואלעד

במה פתוחה - בין סשן לסשן יושבים ומנגנים, המנהל של אחד הברים באל טונקו עבר לידינו איזה יום וסיפר לנו שמחר יש בבר במה פתוחה ושאנחנו מוזמנים לעלות לנגן, מהר מאוד בחרנו 3 שירים והתחלנו להתאמן.. למחר עלינו לבמה, נתנו בראש ונהנו מאוד..! וגם הסיפור הזה חזר על עצמו!

                   בן ואני ב״יגואר״

הכריסמס התחיל, הרחובות הומי אדם (הכל יחסי כמובן) ומוזיקה נשמעת מכל מקום.. אה, מוזיקה ונפצים, המון נפצים.. כל תושבי אל טונקו חמושים ב״סופר טייגרים״, ״שרקנים״ וכו׳, מהגיל הרך ועד מייסדי המקום, פחד אלוהים.

• ישראלים נוספים באל טונקו, עם חלקם התחברנו ועם חלקם פחות.

בן והדר- זוג מקסים שנכנס לחבורה ומרגיש כאילו היו איתנו תמיד, אגב, לפני הגעתם לאל טונקו הם הריצו חיפוש קצר בגוגל על המקום ואיכשהו הגיעו אל היומן הזה, היה רגע מאוד מצחיק שעלינו על זה..

הדר, מדסניקית ״קשוחה״ מעבירה לנו אימונים מגוונים ובן אלוף הארץ בגלישה, לנו נשאר רק ללמוד מהם, רוב הסשנים מצולמים על ידי הדר ובערב אנחנו צופים ובן שם דגש על הטעויות..

את סוף 2014 בילינו בלי גלים אבל החלטנו סוף סוף ללכת למערות באל טונקו, נמצאות אחרי חוף לה בוקנה ואפשר להגיע רק בשפל..

היה פשוט מדהים, לא האמנתי שכל כך יפה שם, התמונות מדברו בעד עצמן..

 

         בן אני ואדם בפריסבי

           בן והדר - אני צילמתי!

אז הגוף משתזף, השיער מתבהר והחיוך לא יורד מהפנים..

9.1 - עוזבים את אל טונקו - 

זהו, הגיע היום הזה שבו עוזבים את אל טונקו, החלטה קשה אבל הגיע הזמן וצריך להתקדם..

היום האחרון היה פשוט יום מיוחד, רגוע כזה, מסכם. כל דבר שעשינו היה מלווה ב״פעם אחרונה״, סשן אחרון, מסעדה אחרונה ולילה אחרון של החבורה המדהימה שנוצרה פה..

בשלוש לפנות בוקר עלינו אני, אלעד, בן והדר על השאטל לניקרגואה ובעצם חזרתי לטייל..

שיגעוןןןן

מקווה לפוסט מסודר ומעניין יותר לפעם הבאה (;

         אדם, אלעד ובן

              שקיעה נוספת מאל טונקו

תמונות מדהימות שאדם צילם:

אל סלבדור - אל טונקו 4-22.11

4. עידו-

ארבע וחצי בבוקר ואנחנו כבר על השאטל, עיכובים רגילים של מרכז אמריקה ויצאנו לדרך..

בחברת נסיעות אמרו שהנסיעה תארוך 8 שעות, הגענו אחרי 10 וחצי ועוד אמרנו תודה..

ירדנו במרכז ״אל טונקו״ הקטנה והתחלנו לחפש הוסטל, אחרי שעה שכל פעם זוג שומר על הדברים וזוג מחפש הוסטל כמובן שהגיע ההתגלות, לפני שלושה ימים, בסן פדרו, איזה מוכר אמפנדס אמר לנו שהוא מאל סלבדור ולא יחסנו לזה חשיבות גדולה ופתאום, אותו מוכר מגיח על אופניי bmx בקריאות ״אמיגוס אמיגוס״..  צ׳יק צ׳אק הסתדרנו על הוסטל מדהים (בריכה, סנוקר ועוד. חבל לכם על הזמן!)

וקיבלנו הסבר מופרט על העיר, החופים וחיי הלילה.. 

בהגיענו לחדר דבר ראשון אני ושיר בודקים את מצב הגלשנים, ולא יאמן שאחרי חודש באוטובוסים, לא קרה להם כלום!! החושך יורד ולגלוש כבר לא נספיק, אבל סוף סוף חול ים אז החלטתי לפחות לצאת לרוץ ואסף אפילו הצטרף אלי.. חצי יום ראשון באל טונקו, נראה מבטיח..

          ה- הוסטל

5. שוב עידו..

קמים בבוקר, התארגנות אחרונה לגלישה ויצאנו, דניאל ואסף (החבר׳ה שאיתנו) לשיעור ראשון עם מדריך ואני ושיר לאחד החופים שהמליצו לנו..

טוב, לא משנה מה אני אכתוב אני אצליח להעביר כמה כיף היה, הגלים מעולים והאווירה טובה!

בשעת צהריים נפגשנו כולנו בחדר, עשינו סיבוב קטן וחזרנו לנוח בזולה שמחוץ לחדר לקראת סשן שקיעה.. שגם הוא היה מדהים! כל הים היה כתום-אדום משגע ואנחנו בתוך הים הזה שגם ככה הנוף ממנו מדהים ו.... טוב אני חושב שהצלחתי להעביר כמה כיף.. בקיצור, ארוחת ערב ולישון.. 

             שקיעות של אל טונקו

                כל החבר׳ה

6. עדיין עידו..

בוקר טוב לכל מי ששם שעון מעורר היום ויצא לגלוש מוקדם! 

נוו אז בטח כבר הבנתם איך זה עובד.. קמים גולשים, אוכלים, נחים, גולשים, אוכלים וישנים.. זה הלו״ז בגדול.. חגיגה!!

איך שאני חוזר מהים אני רואה את החבורה שלנו שהתרחבה כבר לשמונה אנשים, ולכל אחד יש הערה על כמה אני זורח.. תענוג לשמוע! 

אז המשכנו לסמן V על הלוז והלכנו לישון..

7. עידו 

 יום שישי, הכל כרגיל, צמודים ללוז ונהנים מכל שניה! לפני שיצאנו לסשן שקיעה אחד הישראלים הציע שנעשה ארוחת שישי, נשמע מעולה! רק שאנחנו כבר עם הגלשנים בידיים וממש אין באפשרותינו לעלות לעיר לעשות קניות.. לסיכום, יצאנו מהמים בחושך, חזרנו לארוחת שישי מושקעת של דגים ואורז.. שבת שלום לכולם!

8.

יום שבת, שמענו שיש פה מה לעשות בערב והחלטנו לוותר פה אחד על סשן בוקר וכל אחד נמרח במיטה כמה שהצליח..

במהלך היום כל אחד היה קצת בים אבל כמובן שבמתכונת חיסכון באנרגיה לערב!

לפני המסיבה ישבנו כל הישראלים באווירה טובה והמון צחוקים.. מסיבה נחמדה לאללה, הרבה אנשים מהאזור מגיעים ואפילו הרחובות של אל טונקו הקטנה הומי אדם.. כל אחד נפל לישון בתורו..

היום ה15 לחודש יום שבת - עידו-

שבוע שלם ללא כתיבה באל טונקו המדהימה, מצטער אבל לא היה יותר מדי מה לספר..

אני רק אתן תקציר קטן של השבוע וניגש לדברים שלמדתי על אל טונקו עד כה..

ביום שלישי (11) שיר המשיך עם אסף ודניאל לניקרגואה ואני החלטתי להישאר כאן בזמן הקרוב.. 5:30 התעוררנו לחיבוק אחרון והם יצאו לדרך, בוקר ראשון של לבד, (סופסוף אני לא קם קפוא מהמזגן!) אורז לאט לאט את החדר ועובר להוסטל אחר, על הים!! כשהגעתי להוסטל אמרו לי שהדורמס בשיפוצים וכרגע יש רק חדר פרטי, כמובן שבסוף קיבלתי חדר פרטי כמעט במחיר של דורמס, פתיחה חזקה של התקופה הקרובה!!

טוב אז אני לא לגמרי לבד כאן, ארבעת הישראלים הנותרים עוד כאן ואף פעם לא משעמם!

            הזולה הפרטית

        הקירבה לים!!

עכשיו ״אל טונקו״- עיירה קטנה בעלת 2 רחובות ״ראשיים״ נמצאת במרחק של כרבע שעה מעיירה נחמדה עם סופרמרקט חניות גלישה ואפילו פאסט פוד! ו45 דקות מעיר הבירה סן סלבדור, שהיא כמו ת״א רק עם פשע, מלא פשע...

אל טונקו מלאה במסעדות טובות וברים לא רעים בכלל, במהלך סוף השבוע הרחובות מתמלאים בתיירים ובאנשים מהאזור שבאים להעביר את הסופש..

והגלים... אייי הגלים!!!

בעיקרון יש כאן 4 ספוטים שונים לגלישה, כולם במרחק כמה דקות הליכה מההוסטל ובכל ספוט גל שונה, כל בוקר קמים ובודקים את השטח לפני הכניסה למים..

מהצד זה נראה כאילו אל טונקו בנויה ממשפחה אחת גדולה, וכשהתחלתי לברר את זה גיליתי שזה נכון, בעלת המכולת דודה של בעלת המסעדה שלה יש אח עם חנות גלישה שלו יש ילד.. וכן הלאה וכן הלאה.. בסה״כ חיים מגניבים ביותר, אין להם יותר מדי בעיות או דאגות, לפחות לא כאלו שנראות לעין..

עכשיו נחזור קצת לסיפורים..

אתמול (14) החלטנו כולם לקחת חופש מהגלישה ולעשות יום כיף בעיר הגדולה סן סלבדור, נחושים ביותר לאחר בירורים שזה לא נורא מסוכן לקחנו אוטובוס לעיר, ירדנו באיזה מרכז קניות ענק, עשינו סיבוב, רכשנו שטויות וחזרנו הביתה, אחלה של יום ואחלה של מנוחה..

15 לחודש, השיפוצים בדורמס נגמרו ונאלצתי לעבור לדורמס, דבר שהיה נשמע עד עכשיו כמו הרעה בתנאים אבל...... מסתבר שבדורמס יש רק עוד מיטה אחת וגם אז אני כרגע לבד, בחדר החדש יש 2 כיווני אוויר, מרפסת ענקית ולדובדבן שבקצפת - אני ישן על הראוטר! קליטת wifi מצויינת לכל המעוניינים בוויבר.. (;

אחרי כמה שעות מגיע רועי, הגולש הישראלי שאיתי, רואה את החדר וישר הולך לארוז..

16.

אחרי היציאה של שבת אפילו לא חשבתי לשים שעון מעורר.. בשניה שפתחתי את העיניים אני רואה את רועי כבר מוכן עם קרם הגנה והכל.. טוב נוו יאללה לים..

בהגיענו אל החוף מגיעה מישהי עם גלשן סגול, רועי אומר וואו על הבחורה ואני אומר וואו על הגלשן ושאני חייב אותו.. 

טוב, אז הבחורה לא מוכרת את הגלשן אבל לפחות הזמינה אותנו למסיבת צהריים אצלה במלון.. מפה לשם מסתבר שהבחורה מדגמנת בגדי ספורט, כן בגדי ספורט.... והציעה לי לבוא איתה מחר לשיעור יוגה שהיא צריכה להצטלם בו באיזה עיירה קרובה, והוסיפה שאולי נוכל לגלוש אחרי זה.. אם שאלתי את עצמי אי פעם מה זו הצעה שאי אפשר לסרב לה, אז עכשיו אני יודע.. בקיצור קבענו למחרת בשמונה בבוקר..

8:00 התייצבתי בדירתה העמסנו את הגלשנים על הגג של האוטו שלה ונסענו..

ועכשיו ליוגה, לא פשוט הסיפור, מדריכה קשוחה שקרעה אותנו.. ואני בכלל חשבתי שבאים להצטלם, לצחוקים! חחחח אז מי שעובר במקרה ליד איזה ״מגה ספורט״ באל סלבדור שיבדוק אם אני שם על איזה פוסטר! (;

סשן גלישה קצר במקום חדש וחזרנו לאל טונקו..

22. עדכון מהימים האחרונים (;

הכל על הכיפאק ויותר! מה18 לחודש חיכינו לסוואל שאמור להגיע לחופי אל טונקו ב21 לחודש..

הימים עברו והתאריך התקרב.. אכלתי טוב, ישנתי הרבה ואני כבר מזה מוכן.. 21, חמש וחצי בבוקר אני כבר במים, תענוג!!

ליום הזה היה לוז מאוד צפוף, כמה שעות גלישה, אוכל ולחזור לים.. סיימתי גמור!! ארוחת ערב ולמיטה..

להלן מספר תמונות מ״לה בוקנה״ חוף הבית!

טוב אז אתם בטח מבינים שחוץ מללקק דבש ולגלוש לא עושים יותר מדי..

עד כאן, עידו ללא שיר, אל טונקו.

נ.ב -

אם מישהו מהקוראים הבחין בירידה קלה ברמת הכתיבה והפירוט אני מאוד מצטער פשוט עושים פה חיים!!! 

צ׳או אמיגוססס

* 13. סבא מיטו נפטר, לא יכולתי לבקש סבא יותר טוב, תהה שלמה מיטתך.

אנטיגואה + סן פדרו 4.11 - 19.10

שיר

טוב אז אחרי נסיעה מטלטת שכרגיל עידו ישן את רובה ואני התעסקתי בלמצוא מקום לרגליים מגיעים לאנטיגואה ! 

אנטיגונה היא עיר היסטורית שהייתה עיר הבירה של גואטמלה במשך יותר מ200 שנה,העיר ידועה בזכות הבנייה הקולוניאלית,השווקים,הצבעים והריחות, ממש דומה לסן כריסטובל במקסיקו.

אז אחרי כמעט שבועיים בלי יותר מדי ציויליזציה הגענו לעיר, אשכרה עיר עם מכוניות ומקדונלדס...

יורדים מהשאטל ושוב מנסים לעשות עלינו שיטת מצליח ולקחת כסף נוסף על הגלשנים ושוב לא נפלנו בפח..

מגיעים לאחלה הוסטל בשם קאסה שלום(שום דבר פה לא ישראלי חוץ מהאורחים)

אחלה חדר אחלה מטבח ואחלה אווירה.

בהוסטל נפגשים עם שתי בנות שפגשנו בסמוק שמפיי וקבענו שניפגש(אפלטוני לחלוטין)

יוצאים לסקור את העיר ומתחילים במקום האהוב עלינו בכל עיר-הסופרמרקט,התגעגענו לבשל אחרי שבוע של לאכול בחוץ...

יוצאים לבירה ולפגוש חברים שהכרנו לפני וחוזרים לפרק של עספור ולישון....

מדהים שהכרנו כל כך הרבה אנשים בכ״כ קצת זמן... גוואטמלה בינתיים לא מפסיקה להעלות חיוכים על הפנים 

עד כאן,עבדכם הנאמן.

20. עידו-

יום ראשון בעיר חדשה.. תמיד קצת מוזר, לא יודעים אם נאהב, לא יודעים בדיוק מה יש לעשות ואפילו לא זוכרים בברור את הדרך חזרה להוסטל!

על הבוקר קיבלנו סיור מודרך מהבנות (שכבר היו פה) ופחות או יותר מתחילים להבין מי נגד מי.. הבנות גם סיפרו לנו שיש טראק חד יומי לאיזה הר געש, התלהבנו ומיד סגרנו סיור למחרת..

ציפור גדולה לחשה לבנות שיש לי טאצ׳ במטבח והחלטנו לבשל ארוחה משותפת, בלי לחשוב פעמיים שלפתי את המנה המנצחת של עוף בקארי וחלב קוקוס על מצע של אורז, אי אפשר לפספס!

המשכנו בדיבורים אל תוך הלילה ונפלנו לישון..

21. עידו-

השעון מצלצל ב5:15, מה שמזכיר לנו שיש לנו הר געש לטפס, הנסיעה ארכה כשעה וחצי, למרגלות ההר פגשנו את המדריכה חסרת השיניים שלנו והתחלנו לטפס.. קצב קל, מזג אוויר מעולה, שעה וחצי והגענו..

שיא האטרקציה זה שמגיעים למעלה המדריכה מחלקת מקלות עם מרשמלו שאותם מכינים באיזה בור באדמה על ידי החום הגעשי.. נחמד..

כששואלים אותי איך היה אני עונה ״מרשמלו״..

את הירידה כבר עשינו בריצה וחיכינו לקבוצה למטה. 

נסיעה חזרה לאנטיגואה ונפלנו לשנצ של אחרי טראק.. לאור ההצלחה של הארוחה יום קודם הוחלט לבשל ביחד גם היום ושיר החליט לפנק בשקשוקה, היה פשוט מעולה!!

22. עידו-

קמנו קצת מאוחר ויצאנו לסמן V על הלחם בננה הכי טוב באזור, משם לחומוס ב״זולה״ ולאחר כמה שעות למסעדת קרפים הכי טובה בעיר, אין ספק שאוכלים טוב בעיר הגדולה.. חזרנו לזולה ושם שרפנו את הערב עם אחלה חברה.. 

למחרת יום סידורים לפני סן פדרו ולא יותר מדי..

24. עידו-

9:30 לאחר קצת עיכובים יוצא השאטל לסן פדרו, אחלה נסיעה, בלי הרבה אנשים, 4 שעות של דיבורים שעברו בקטנה..

הגענו לסן פדרו החלטנו לשים את הדברים בבית חב״ד ולצאת לסיבוב רגוע בעיר, למצוא הוסטל ולהבין מה קורה..

יצאנו מהבית חב״ד ובשנייה אתה קולט את האווירה, כפר קטן פצפון על אגם ענק והכל הוסטלים, מסעדות וחבר׳ה צעירים..

סגרנו הוסטל מקלחות עניינים וכבר חזרנו לארוחת שישי בבית חב״ד, היה תענוג!

ערב ראשון הולכים לישון מוקדם, עייפים וסופר מרוצים..

25. עידו-

יום שבת - ושבת כמו שבת גם עידו ושיר שובתים מכל מלאכתם! הסתובבנו הלוך חזור ברחוב הקטן של סן פדרו, פגשנו מלא אנשים חדשים והעברנו את היום בכיף.. נשבענו שממחר פרודוקטיביים! מה שלא מפתיע שגם היום הלכנו לישון מוקדם..

26. עידו-

10:30 מצלצל השעון המעורר ובו רשום לי ״מוזלי נסיכות״ אומנם אנחנו חיים בחלום כבר תקופה, אבל עד זה שיהיה לי שעון מעורר של נסיכות?! חחח אז ככה... המוזלי הכי מפורסם בעיר נקרא מוזלי נסיכות, צריך הזמין אותי יום לפני ולהגיע בדיוק בשעה שקבעת אם לא ״אין מוזלי אין כסף״ כמו שאומרת הגואטמלית מהדוכן בעברית צחה.. 11:00 היינו שם, הצטלמנו וסימנו עוד V במחברת הקולינריה.

לאחר המוזלי כמובן שצריך מנוחה קטנה שאותה העברנו בזולה עם נוף מדהים של איזה הוסטל..

יום יפה ושמשי הגיע לסן פדרו, ואנחנו כמובן לא נבזבז אותו, יצאנו לעשות טיול סוסים!!

 הגענו לתצפית מדהימה על האזור, היה פשוט גדול..

ארוחת ערב ולחדר סרטים של אחד ההוסטלים.. לילה טוב (;

נמשיך קצת פחות מסודר.. עידו.

אז ככה, הימים בסן פדרו פשוט עוברים, בלי ששמת לב נגמר עוד יום.. מהסיבוב לשייקים, לחבורה חדשה שפגשת, למסעדה וכן הלאה..

28.

יש ״טיול״ חד יומי או יותר נכון חד לילי שמוציא הבית חב״ד מדי שבוע.. יוצאים ב3 לפנות בוקר מסן פדרו לנסיעה של שעה מטפסים עוד כחצי שעה לתצפית מדהימה על האגם ועל כל הכפרים מלמטה, קיבלנו זריחה כתומה לפנים וירדנו לאכול מלאווחים תוצרת בית חב״ד למרגלות ההר - כל הסיפר נקרא ״האף האינדיאני״ כי באיזשהו מקום, מאיזשהו זווית זה נראה כמו אף אינדיאני.. כנראה...

היה פשוט חוויה, חזרנו בסביבות 11 בבוקר, מקלחות עיניינים ולישון.. ישנו הרבה..

..

הימים בסן פדרו עוברים.. האנשים מתחלפים ורק אנחנו מסרבים ללכת, אנחנו ועוד 2 חברי על הכיפאק שאיתנו בשבועיים האחרונים.. (שממשיכים איתנו לאל סלבדור!)

כשכבר רצינו ללכת כמובן שיש איזה חג ואין שאטלים, ולמחרת? שיר חולה.. זה כבר סיפור חדש..

2.

כבר כמה ימים שלשיר יש כאבים בפה, אבל הבוקר זה היה מוגזם, 8:30 בבוקר, אני מקבל נדנד קל ושיר אומר לי ״יאללה, זהו, לבית חולים..״

כמה דקות כבר היינו מוכנים לצאת למסע לבית החולים.. רק שיהיה ברור! זה לא פה עכשיו קפיצה לאסף הרופא טלפון לאמא והכל בסדר.. אנחנו באמצע שום מקום שממנו צריך לתפוס טוקטוק לצד השני של העיר, משם עוד מעבורת לעיר קצת יותר גדולה ומשם טוקטוק לבית חולים.. אההה וחזור גם.

אז מגיעים לבית החולים הגואטמלי, שיר נבדק על ידי רופאה גואטמלית והיא קובעת שיש לו סוג של דלקת חניכיים (גואטמלית) - אנטיביוטיקה ומשככי כאבים, משוחרר! 

חזרנו להוסטל אחרי יום ארוך והחלטנו להישאר עוד יומיומיים, לפחות עד ששיר ירגיש קצת יותר טוב.. וזה המעצור השני ליציאה שלנו מסן פדרו

3.

בוקר טוב ליום מנוחה, מוגדר כמנוחה, שיר חולה וכולם בחופש!

קמנו לבוקר שמשי ומחמם, יום בהחלט יפה..

פשוט שגרה תענוג, כל בוקר אנחנו פותחים את הדלת לנוף המדהים הזה וכל בוקר אותו דבר, אנשים בקפה ובארוחות בוקר  ואתה יודע שממש עוד שניה גם תורך יגיע..

במהלך היום האנטיביוטיקה כנראה התחילה לעבוד ושיר הכריז שאפשר לסוע כבר מחר בבוקר, לפני שעוד משהו יקרה ישר הלכנו לסוכנות הקרובה וסגרנו כרטיסים לעיירת הגלישה ״אל טונקו״ שב״אל סלבדור״..

נסיעה שאמורה לקחת כ8 שעות ויוצאת ב4 וחצי בבוקר.. צ׳או..!

כאן שיר,

בשבוע האחרון פשוט לא היה לי כוח לכתוב אז עכשיו נזרוק כמה מילים בשביל הפרוטוקול..

סן פדרו-

אפילו שלא הגענו בשיא העונה נהנינו מכל שנייה במקום הזה,האגם שהצבעים שלו משתנים בכל חלק של היום,ההרים הירוקים העצומים, המאפים שמגיעים אלינו עד לחדר ע״י המבוגרות המקומיות וזה שההליכה הכי ארוכה שלנו ארכה בערך 8 דקות...

פשוט מנוחה מוחלטת..(אנחנו עדיין מתאוששים ממקסיקו)

הקונספט נורא פשוט: נוף מדהים,מזרונים וכריות נוחות על מרפסת שנושקת לאגם,שמש חמימה שמפצה על אוויר קריר ועשרות מסעדות מגניבות וזולות נורא

מחיר ממוצע לשייק פירות- 2.5 שקלים

מחיר ממוצע לארוחה בשרית גדולה-20 שקלים

אם חשבתם שרזינו בטיול אז בואו נגיד שכרגע הצבע חזר לנו ללחיים....

שנמאס מלנוח ולאכול אפשר לצאת לטייל לאורך האגם ולבקר בכפרים השונים והמעניינים  או פשוט לשבת ולהכיר אנשים חדשים...

היה גם רצף לא נעים בימים האחרונים,זה התחיל מזה שאיך שהוא גנבו לי פרטי כרטיס אשראי וכרגע הוא חסום,המשיך בחום וכאבים בשיניים ובגרון וכרגע עדיין מנסה לפענח המון עקיצות קטנות ובלתי מוסברות...בקיצור בלאגן קצת אבל עד כה התמודדתי יפה + עידו שעשה איתי מסע רציני לבית חולים , אני ממש מתכוון לזה -אשכרה חצינו עם מעבורת לצד השני של האגם העצום הזה ולקחנו טוקטוקים ועניינים כולה בשביל שיתנו קצת אנטיביוטיקה.

בקיצור - המנוחה מעייפת 

חוזרים לגלים לשבוע אחרון ביחד באל סלבדור.

עד הפעם הבאה…