קמים בבוקר, אריזות אחרונות, מוודאים אחד את השני שלא שכחנו כלום ויוצאים לכיוון המעבורת שתיקח אותנו חזרה לקנקון..
מקנקון לוקחים אוטובוס לפלאיה דל כרמן שעליה שמענו דעות חלוקות, חלק ממש ממש אהבו אותה וחלק ברחו כל עוד נפשם בם.
ימים יגידו מה תהיה דעתנו..
ירדנו בתחנה המרכזית של פלאיה בל שום ידע מוקדם, וואלה לא מתאים לנו.. פיללנו למקדונלדס בתחנה המרכזית בשביל טיפת אינטרנט שיעשה סדר במצב, יורדים מהאוטובוס ומיד זוכים לראות את הM הצהובה והגדולה שעליה חלמנו, נכנסים ומתחילים לשתות מידע וזירו.
שמים נ״צ של הוסטלים ראויים ויוצאים לדרך..
אחרי 4 הוסטלים שהציעו מחיר שבהחלט לא עומד בתקציב, בשעה שש בערב מצאנו את מבוקשנו, חדר פרטי במחיר של דורמס.. אייי שיחקנו אותה!
את ארוחת יום שישי אכלנו בבית חב״ד שהפעם אנחנו חייבים לציין שהיו מגניבים מתמיד (משפחות יקרות לא לדאוג!!)
ביררנו דרך חברה ישראלים (שאגב, ידועים ביכולתם בעברת מידע) על ״מה קורה בעיר״ ומה ששמענו היה בלגן אחד גדול, או בספרדית מוצ׳ו בלגן.. לאחר מספר כוסות אלכוהוליים שבית החבד מספק יצאנו לראות על מה כולם מדברים...
הגענו לאמריקה, הכל בגדול, הכל מפוצץ והכל רועש, רועש מאוד..
אחרי כמעט חודש וחצי של בגד ים וזהו
אני ושיר עומדים כמו תיירים בעיר הגדולה,
בשוק מכמות האנשים, המועדונים והמבחר..
טיק טק מתאפסים על עצמנו ויוצאים להשתלט על אחת הרחבות ותופסים את הקצב המקומי, שהוא בעצם לראשונה בינלאומי..
מפה לשם כל אחד לעניינו הוא.. לילט!
27.9.14- עידו-
אחרי לילה מאוד קצר, כמובן שקמנו לארוחת הבוקר המוצעת בהוסטל בחינם.. בחינם!!
למראה כל השפע אני ושיר התבלבלנו מהמבחר וחזרנו לישון, סתם סתם.. היה רק לחם יבש עם ריבה, מביך.. אז באמת חזרנו לישון..
אני קמתי באזור הצהריים המוקדמים ולאחר מסע תחנונים לשיר שיתעורר לקחתי את הסקייטבורד ויצאתי לבדי.. העיר עצמה מאוד יפה אבל מה אני אגיד לכם, גדולה עלינו.. לא חשוב, בקיצור, מבעוד מועד שמעתי שיש כאן חנויות שעונים מאוד זולות (יחסית!!) מחבורת בנות ישראליות שכל אחד התהדרה בשעון ממותג חדש והחלטתי לבדוק את העניין..
אז מי שיודע ומי שלא אני לא איזה חובב שעונים גדול, אבל... יש דגם אחד שפשוט לא יוצא לי מהראש (tissot t touch - למביני עניין), לאחר כמעט שלוש שנים שלא ירד לי מהיד, התקלקל השעון יומיים לפני הטיסה, כמה חבל!
אז נחזור לסיפור, יחף עם סקייטבורד מחפש שעון.. מצאתי את החנות המדוברת, שאגב אליה בקושי הכניסו אותי בלבוש המינימלי שלי, חנות מפוארת, שומרים עם נשק, מוכרים בחליפות ועידו אחד יחף עם סקייטבורד.
אל תדאגו, לא עשיתי פאדיחות, אחרי חמש דקות כל העובדים סביבי מקבלים הרצאה בספרדית מגומגמת על הפונקציות בשעון, היה גדול! טוב אז כדי לא להוציא עיניים אני רק אספר שהשעון כאן עולה פחות מחצי ממחירו בארץ, ובכל זאת כמו ישראלי טוב התחלתי במסע המיקוח, וכשהוא ניסה לסלזמן*** אותי, השבתי בתשובות מעולם העגלות..
בכל זאת החלטתי לתת למוכר הזדמנות לעשות לי עוד הנחה קטנה וקבענו למחרת..
** מושג מעולם העגלות מהמילה salesman שזה בגדול לערבב מישהו.
שלום לכולם כאן שיר מאילת דל כרמן
לצורך השוואה קצרה:
ישראלים- יש
מחירים יקרים מלינה ועד איזה המבורגר ברחוב-יש
ערסים-יש ובכמויות
שחייה עם דולפינים ושאר אטרקציות תיירותיות ומפגרות- לא חסר..
אפילו החופים פה לא בדיוק מייצגים את הנוף הקאריבי הידוע.
חברים אני בטוח שחלק מהאנשים שקוראים לא מבינים איך אנחנו לא מצליחים להנות מעיר הבילויים הטובה בעולם, אולי התבגרנו מוקדם מדי... אבל אולי פשוט כמויות של אלכוהול וסמים ובחורות זולות מהעולם בלבוש מינימלי עושים לנו את זה פחות...
לפחות הגענו לבית חבד, התוודענו לזה שגם אני ועידו צדיקים-רק לא יודעים את זה..
בקיצור אכלנו אחלה חמין....
בזמן הקצר שאנחנו פה אנחנו מנגנים קצת בגיטרה, שומעים מוזיקה טובה ונוסעים קצת על הסקייטבורד בעיר..
נקווה שנגלה את הצדדים הטובים יותר של המקום.. ככה או ככה, שלא תתבלבלו-
אנחנו בעיר נופש משוגעת, ישנים דקה מהים וחיים את החופש...בין אם זה באילת ובין אם זה ברמלה אני ועידו תמיד נהנים ולא מפסיקים לחייך (:
היום נקפוץ לקנות ככל הנראה את השעון המדובר..
עד הפעם הבאה
עידו- יושבים ומחכים לשעה 16:00 ומתייצבים בחנות באיחור אופנתי בשעה 16:15- ניתן לראות על פרצופה של המוכרת את השוק ש״הילד מאתמול חזר״.. תשלום, החזרי מס וסיימנו..
המשך היום היה פשוט מעולה, חחחח סתם לא עשינו יותר מדי אבל אני פשוט הייתי מאושר (;
את ערב סיימנו בערב גיטרות על גג ההוסטל עם בנות שהכרנו בסן כריסטובל, היה כיף אחרי הרבה זמן לנגן עם אנשים!
לילה טוב לכולם מפליאה הלא רגועה בכלל!
29.
קמים בבוקר ומחליטים לתת קפיצה לים, ככה בשביל הספורט אני נותן בדיקה בברומטר שבשעון החדש והוא מודיע על התעננות כבדה שאמורה להגיע בזמן הקרוב, מה שנשמע לא הגיוני, אל תשאלו איזה שמש בחוץ..
מתארגנים, כובע, משקפי שמש ויוצאים..
עוד לפני שהגענו לים (מרחק של 300 מטר) תקף אותנו מבול שלא ידענו מאיפה הוא בא לנו, או בעצם כן ידענו (;
כמובן ששום דבר לא ישבור אותנו, ונכנסנו גם בגשם..
ארוחת צהריים קלה ונופלים לשנ״צ של אלופים!
בשלב זה עוד לא כל כך ״הבנו״ את פלאיה.. ולא הצלחנו להנות פה כמו כולם, לי ולשיר היו כבר מחשבות על להמשיך הלאה.
באותו ערב פגשנו בחור שהכרנו ביום הראשון, ולשאלת ה״מה הולך״ ענינו שכנראה שאנחנו עוזבים מחר, ולא כל כך מצליחים להנות.. הבחור היה בשוק והפציר בנו שהיום אנחנו צמודים אליו, וכך היה, הלכנו איתו לדירה שלו ושם כבר הערב התחיל, חבר׳ה צעירים טובים ושמחים, מראים לנו תמונות מבריכות מדהימות על גגות מלונות, מספרים לנו על היום שהיה בים עם הפרזיבי והמטקות, ואני ושיר מבינים שאולי קצת פספסנו פה משהו, ומחליטים להישאר.
למחרת קמנו בבוקר והחלטנו שעם שינוי האווירה יש לשנות גם מקום! ועברנו מהוסטל מרוחק למלון במיקום מעולה.
מאותו בוקר פשוט כיף לנו פה, לאט לאט הכרנו המון אנשים, כל יום עושים משהו אחר, בין אם זה ים, בריכה או מסיבה בכל מקום האווירה טובה וצעירה!
לאחר 4 ימים עמוסים מאוד הגוף מתחיל לתת את אותותיו.. שיר גמור ואני חולה.
יום כיפור הגיע והוא בא בדיוק בזמן-
שיהיה צום קל לצמים-
עד כאן פלאיה דל כרמן.
4.10-
היום תכננו להמשיך לעיירה קטנה בשם בקלר, אגם, שקט וספורט ימי.. רק ש.. ״אתה מתכננן תוכניות ואלוהים מצחקק צחוקיות״
קמתי בבוקר עוד יותר גרוע מאתמול (38.8 מעלות חום) והחלטנו שאם להיות חולה לפחות בעיר גדולה, למקרה ש.. אתם יודעים.
במעמד זה אני רק אספר לכם שיש לי את הפרטנר והחבר הכי טוב שיכלתי לבקש. קמתי בבוקר עם ספל תה צמוד, רי פיל עד הלילה.
תודה רבה אחי!!
כאן שיר מסכם בקצרה...
מה שהתחיל כאכזבה אחת גדולה הסתיים בטעם טוב ואפילו מאוד,
ככל שהטיול ממשיך, אנחנו משנים אווירה פשוט ברגע, אם זה האווירה המגניבה של פורטו של לשכוח מה זה בגדים ונעליים ולהרביץ קפיצה לבריכה אחרי סשן מטורף של גלישה, השאנטי והניתוק של לה במבה , הצבעים הריחות והקור בסן כריסטובל -
אין לזה סוף.
אנחנו גם לומדים שההנאה שלנו תלויה המון באנשים שאנחנו מכירים וביחסים בינינו ולא רק בנופים היפים או במקומות המגניבים...
בקיצור פלאיה,
הרגשנו פה כמו מלכים והיו לנו את כל הסיבות הטובות שבעולם...
לפני שמגיעים לאחד המועדונים היינו עוברים דרך איזה 3-4 דירות רק לשבת עם חברים (וכל יום גם מכירים עוד)
מגיעים למועדון רק בסביבות 2 בלילה,משם כבר לרוב אנחנו הולכים לישון במלונות אחרים... חוזרים בבוקר למלון שלנו,שעתיים שלוש שינה- ואנחנו כבר בים עם קורונה...
כמו שעידו אמר אנחנו כבר מתחילים להתעייף מכל העסק הזה והחלטנו לפרוש בשיא.
מחר נקום מוקדם, ננעל שוב נעלי הרים ונמשיך בהרפתקה..צ׳או אמיגוס וגמר חתימה טובה.
