12. עידו
קמים ב8 בבוקר לאוטובוס ריק ושמשות מלאות אדים, הנהג מאיץ בנו לרדת ובצדק, נרדמנו כמו שני סוסים.
יוצאים מהאוטובוס לקור של סאן כריסטובל, איזה שוק, 3 שבועות בקושי שמנו חולצה ופתאום אנחנו מוצאים את עצמנו נוברים במוצ׳ילה בחיפוש אחר משהו מחמם.
מבררים איך מגיעים להוסטל ששמענו עליו (שוב, מענר הגברר) בבעלותו של ישראלי בשם יגיל, ומבינים שזה 10 דק הליכה ומחליטים ללכת ברגל.. צוות ההוסטל קם אלינו מתוך שינה ואמר שהוא עוד לא יודע אם יש מקום ושאפשר להשאיר שם את הציוד ולעשות סיבוב בעיר, מגניב.. בשניה שהורדנו את התיקים נדהמנו מהיופי של המקום, עיירה קטנה וציורית עם המון בתי קפה, מסעדות, ברים ואוכל רחוב.. עברנו בכמה בתי קפה ועצרנו במקום עם הריח הטוב ביותר, וואלה אחלה קפה, לא כמו הנחל׳ה שלנו, אבל על הכיפאק.. מנשנשים איזה כמה טאקואים קטנים, ארטיק קוקוס וחוזרים להוסטל שמבשר לנו שאין מקום, הולכים 100 מטר, ומוצאים הוסטל יותר טוב עם ארוחת בוקר באותו מחיר..
מבסוטים נכנסים לחדר, מארגנים את הדברים ורצים להתקלח!! אנחנו כמובן כבר רגילים לעניין הדליים והכל ואם לא דליים אז במקסימום ידית אחת של מים, יש מים או אין מים אלו האפשרויות שפגשנו במקסיקו.. פתאום נגלים לעיננו שתי ידיות, ״וואו בדוק יש מים חמים״, איזה תענוג, כל אחד דפק טיפול 10,000!
שיר-
אחרי המקלחת המעולה חושבים להירגע קצת יושבים על המיטות בחדר דורמס של 16 אנשים
וסוף סוף רואים מטיילים, אשכרה אנשים כמונו ואנחנו חלק רגיל מהנוף.
מסתובבים קצת ברחוב נדהמים מכמות החנויות, הצבעים של הבתים , המרכז,המדרכות והריחות המעולים ברחוב ...
מגלים פה מקסיקו שונה לגמרי ולא רק בגלל מזג האוויר....
פוגשים חבורה קטנה וחביבה של ישראלים שאיתנו בהוסטל ומגלים להפתעתנו שבהוסטל יש ערב מרגריטות חינם!
הקארמה עובדת חברים ... ובגישה החיובית שאנחנו שרויים בה אנחנו מחליטים ללכת לאיזה אכול כפי יכולתך ולהעביר שם כמה שעות בהשלמת פערים מלה במבה-שם לא היה זכר לבשר בתפריט שלנו...
בגשם מטורף אנחנו יוצאים עם ״הנעליים הקטנות שלנו״ כמו שאבא שלי אומר, אחרי שאנחנו כבר ספוגים מים מכף רגל ועד ראש מגלים שהמסעדה עברה לרחוב רחוק יותר- לא נשברים ! הולכים באיתנות עד למסעדה מתיישבים שם ומגלים שהמחיר כפול ממה שחשבנו..
אבל אין הרבה דברים שימנעו מאיתנו לאכול כמויות של בשר שאנחנו רעבים ועם אש בעיניים אז שילמנו. ואחרי מרקים איכותיים וסלטים טובים אכלנו בסביבות הקילו בשר כל אחד עד שהמלצר כבר אמר לנו ״המנהל אמר שזאת המנה האחרונה״....
בלי יותר מדי שטויות,פשוט חתכנו להתפנק באיזה קרפ מקומי מיוחד עם נוטלה בננה וגלידה...
מפה לשם חוזרים להוסטל של הישראלים לדלות מידע על אטרקציות... הישראלים שם היו אנשים לא חביבים במיוחד... יצאנו, נשמנו לרווחה ושמחנו שאנחנו לא נכענו הפעם לנוחות של הישראלידה ... שהפעם נראתה ממש רקובה..
חוזרים להוסטל ו....ערב מרגריטות !
לא הסתיים לנו הקטע של ה״כפי יכולתך" באותו יום.
שבנו שם עם הישראלים ועוד כמה מטיילים, אחרי כמה ״מיאמי אייס טי ,קובה ליברה ומוחיטו למיניהם, יצאנו לכבוש את חיי הלילה של העיר.
להזכירכם- אנחנו על איזה שלוש שעות שינה באוטובוס ועדיין,העיר הזאת נותנת אנרגיה מטורפת וחיוך שלא יורד מהפנים!
אחרי עוד מסע בגשם כבד וגם מתמודדים עם הנחלים שנוצרו ברחובות מרוב הגשם!
נכנסנו לרבולושן שהוא המועדון המוכר בעיר
ונוכחים למצב רוח ירוד של הנוכחים שברובו מקומי.
בלי לחשוב פעמיים, קפצנו לרחבה הריקה והתחלנו לעשות את מה שאנחנו יודעים... כמובן שלאחר כמה דקות לא היה מקום ברחבה
מפה לשם נוצרו עניינים,ובוא נגיד שגם בלילה הזה לא בדיוק ישנו....
למחרת,כלומר אחרי שלוש שעות קמנו והבנו שאת ההוסטל הזה חייבים לעזוב ועברנו להוסטל אחר שאגב גם בחצי המחיר...
מגיעים להוסטל מגניב ושקט, משום מה מהדק הראשונות אנחנו מרגישים בבית...
עידכון מה15 לספטמבר- עידו..
פשוט עיר מדהימה.. כל יום קמים ויוצאים לגלות את העיר מחדש, כל בוקר מתגלה אלינו חלק אחר של עיר, קונים כמה שטויות וחוזרים לנוח קצת בהוסטל..
אתמול (14) נסענו לעשות שייט בקניון סומידרו..
קניון עצום שבתוכו עובר נהר ענק עם תנינים ובגדות הנהר יש מין עצי ג׳ונגל סבוכים ועליהם קופים קטנים.. הפלגה של שעתיים עם המון עצירות והסברות של המדריך המקסיקני, שאגב הבנו בערך 30%.. חזרנו לאוטובוס שלקח אותנו לעיירה קטנה עם שוק נחמד ששם העברנו עוד שעה מהיום..
היום עשינו יום שוק, יש כאן בעיר שוק ענק, עם המון מזכרות ואוכל מקומי, כל היום הסתובבנו, טעמנו, שתינו, מדדנו, התמקחנו וקנינו!
היום זהו יום העצמאות המקסיקני, ההכנות בעיצומן, הברים עושים צ׳אק אחרון לרמקולים, הדיג׳אים מחממים את הידיים וממש עוד מעט אנחנו יוצאים לקרוע את העיר.. תאחלו לנו בהצלחה.
שיר-
כל יום העיר מתגלה מחדש-מטורף זה מזכיר קצת את אמסטרדם- יום אחד יש מרתון שמסתיים בעיר, כל הזמן יש הופעות חיות ברחוב ובברים של ג׳אז,רוק ומלא דברים מגניבים....הרחובות מפוצצים חנויות,המסעדות מלאות ויש דוכני אוכל ומאפיות בכל פינה....
פשוט כיף להסתובב ברחובות או סתם לשתות בירה על איזה ספסל...
מעבר לזה ההוסטל לא מאכזב, מגיעים אנים מכל העולם מה שיוצר שיחות מעניינות וגם היכרות עם עוד אנשים ותרבויות....
מה שהתחיל כיעד מעבר בין אזור החופים לבין הצד הקאריבי התגלה כמקום מדהים ומיוחד
סיכום סאן קריסטובל דה לאס קאסאס - עידו
וואו וואו וואו, אחרי שלושה שבועות קשוחים של גלישה הכוללים שפשפות, פציעות חתכים ושעון מעורר לסשן בוקר, העברנו שבוע רגוע במקום המרגיע הזה.
השתקענו בהוסטל השם ״דה ג׳ה וו״ שכבר נהינו בו חלק מהנוף, הפינה במטבח, שעות המקלחת הקבועות, ערבי הסרטים הקבועים וחצי חדר שהוא רק שלנו..
התחברנו מאוד לעובדי ההוסטל, צעירים מהעולם שפשוט רוצים לחסוך כסף ועובדים קצת בכל הוסטל שבו הם שוהים..
הכל כל כך פשוט ונוח בסן כריסטובל, הסופרמרקט מרחק של 100 מטר, והוא יכול להגשים כמעט את כל החלומות הקולינריים שלנו, המכבסה במרחק 70 מטר (והיא יכולה לנקות לנו את הבגדים כמובן) ומרכז העיר אולי 200 מטר מאיתנו (טוב, מרכז העיר אתם מבינים מזה נכון?)
אהה ומזג האוויר פה.. אי אפשר לומר מושלם אך אין ספק שיש משהו מאוד נחמד בלהתלבש חם, לשבוע..!
ממש עוד מעט אנחנו יוצאים לתחנה המרכזית לתפוס את האוטובוס שלנו לקנקון, נסיעה של 19 שעות, וואלה כבר לא צחוק..
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה