בקלר + בליז - 5-13.10

בוקר טוב כאן עידו עבדכם הנאמן!

 5.

אתמול בלילה נשבענו שנלך לישון מוקדם, במשך כל היום (עם התה והלימון והספרים...) יושבים ומדברים על זה שהלילה הזה הוא נטו מנוחה, נטו!! קיצר הלכנו לישון ב5 בבוקר וקמנו כבר ב9 להכנות לקראת הנסיעה לבקלר.

הרגנו איזה טורקי קטן ויצאנו לעשות קניות בסופרמרקט.. שאגב, פוסט שלם אני יכול לכתוב לכם על כמה שאני ושיר אוהבים סופרמרקטים, חוליםם על הסופר, וכאן, כמו באמריקה הסופר עצום וניתן למצוא הכל, מחיקוי מקומי לאייפון דרך אופנועים ועד כלי נשק.. אהה וגם אוכל יש פה.. (;

לעניינו, כמו ילדים בחנות ממתקים, כל מוצר ותבלין רק מגרה לנו את בלוטות הטעם ומחדד את החושים הקולינריים, באמת להיות איתנו בסופר זו חוויה לא רגילה!

הפעם מפאת חוסר זמן עשינו את זה חפוז, בלי התמזמזות יתרה עם דברים שצריכים קירור, דברים שבירים, דברים טריים וכו׳.

את המוצ׳ילות השארנו יום לפני בשמירת חפצים, ואת הלילה עשינו בדירה של חברים. (תרומתנו בעניין היתה ארוחת ערב שהם לא ישכחו.. אבל אתם יודעים, אין הנחתום....)

מהסופר לשמירת חפצים ומהשמירת חפצים לקחנו מונית לתחנה המרכזית.. דבר אחד אני לא מבין, כאילו אני כן מבין אבל זה עדיין מרגיז,

יש קטע לנהגי מוניות, ברגע ששמת תיק על הגב, זהו בטוחים שאתה פראייר (דאבל פרייס), אבל לא כך הדבר! מזיעים ותשושים מגיעים לתחנה המרכזית חמש דקות לפני יציאת האוטובוס, חיבוק של אלופים (חובה לשמור על מורל גבוה!)

ויצאנו לכיוון בקלר..

עידו-

אוקייי וואווו הגענו לבקלר, עיירה פיצפונת, חנויות קטנות ואגם אחד ענק ויפה עם 7 צבעים..! 7!! (מה שבע?)..

מונית להוסטל שעליו שמענו מראש, תיקים בחדרים ומיד נותנים קפיצה לאגם.. שהיופי שלו לא מפסיק להפתיע, כל כמה מטרים באגם נפתח איזה מזח קטן שבסופו כמו בקתות עם כיסאות ים מפנקים, פשוט מדהים!

       ניתן לראות את הבקתות, והיופי!

בעודנו במים מתחילים להריץ רעיונות לארוחת ערב, ולאחר כ2 דקות של דיבורים יוצאים לסיבוב לראות את העיירה.. חנויות קטנות שלכל אחד חסר משהו, אולי זה נובע מפרגון

אבל אנחנו הלכנו את כל העיר בשביל סל קניות! (לאחת אין בצל לשנייה אין ביצים לשלישית אין גבינה... אההה ולחם זה בכלל מאפייה ניידת על אופניים, חבל על הזמן!)

חזרנו, בישלנו אכלנו וישנו.. לילט!

6.

קמים מוקדם, ארוחת בוקר קלה ויוצאים לשייט בקטמרן קטנה, שני מפרשים, ומדריך מקצוען!

עוד לפני היציאה אנחנו כבר עם חיוך מאוזן לאוזן רק כי אנחנו מבינים שמה שאנחנו רואים מול העניים זה כלום לעומת מה שנראה עוד 5 דקות! ויצאנו...

עצרנו בכמה נקודות חן בדרך שהיו פשוט מרהיבות, היו גם כמה שפחות.. (;

הסיור היה מעניין והמדריך ענה על כל שאלה, מפרשנות רוחות זרמים ודגים.. ידע הכל..

פשוט כיף.. סיימנו את הסיור עייפים, מרוצים ורעביםםםם!

את שאר היום העברנו ברוגע.. קצת אגם, קצת ליד האגם..

בערב הגיעו חבורה גדולה של ישראלים שאיתם גם שרפנו את הלילה.. יום מושלם מבקלר!

8.10

בוקר טוב משיר השעה 8:00 ואני כבר על הרגליים בדרך לראות שמש צעירה על המים(מרחק של דקה בהליכה איטית)

אז גם ביעד הזה קצת נתקענו .. בארבעה ימים התחלפו פה כבר הרבה אנשים ורק אני ועידו כבר חלק מהנוף ואני שואל,איך לא?

אנחנו ישנים בזולה, יש לנו מטבח משלנו והאווירה מדהימה... קופצים לטבילה בבוקר במים החמימים,מנגנים קצת בגיטרה מבשלים ארוחה טובה... קשה לצאת מהמעגל הזה ...

בקיצור בלי להרחיב במילים פשוט מדהים ופה המקום של הבלוג שלנו להמליץ על מקומות לא מוכרים אז הרי לכם - בקלר מחוז קינטנה רו ממש על גבול בליז.

אני חוזר להנות משמש קאריבית ורוח טרופית, אתם תהנו לכם בסוכות , חג שמח!!!!

          ככה פותחים את היום

אז מפה לשם העברנו ארבעה ימים וארבע לילות בעיירה בקלר.. (המטייל המגזים ישן 2)

אין ספק שזה מה שהיינו צריכים אחרי פלאיה דל כרמן.. אכלנו הרבה, ישנו הרבה ונחנו הרבה.. כמו טמגוצ׳ים מילאנו את קו האנרגיה שלנו למקסימום וזה הזמן לעזוב..

עוד קצת תמונות מבקלר:

             אושררררר

          פרסומת לא סמויה בכלל

היעד הבא: האי קיה קולקר - בליז.

(בליז - מדינה בפני עצמה,

הכסף: בליזיאן / דולר אמריקאי

השפה: קריאולית / אנגלית)

יש מספר דרכים להגיע אליו ואנחנו הפעם בחרנו ביקרה ביותר.. אנחנו אוהבים לחסוך.. אבל, הדבר שאנחנו הכי אוהבים לחסוך זה בסחיבת התיקים (;

מונית מבקלר לצ׳וטומל - מצ׳וטומל לקיה קולקר.

וזה במקום מלא מוניות, אוטובוסים וכניסה קרקעית לבליז.. כל ההפרש 25$ והפעם החלטנו ללכת על זה!

אז כמה אמרתי?! 25.. שמהר מאוד הפכו ל40.. כי ברור שזה לא כולל את זה ואת זה.. אהה וגם את זה וזה.. בקיצור 40 דולר הפרש.. ועוד מס לא צפוי שאירגנה לנו ממשלת מקסיקו, 

ועוד אחרי זה בא אלינו סוחב התיקים ואמר שהוא צריך לחייב אותנו גם על הגלשנים.. אנחנו פשוט ענינו לו שלא, לא יקרה.. הוא כנראה הבין את רצינות הדברים והחליט לוותר..

עלינו לסירה קטנה עם כמה ספסלים, להלן המעבורת והתחלנו בנסיעה מהירה וקופצנית של כשעה וחצי..

עצרנו בעוד איזה אי להחתמת הדרכון ולתשלום של עוד קצת כסף כמובן (מה יש גם?! גם ממשלת בליז צריכה לאכול משהו) והמשכנו לקיה קולקר..

קודם כל הגענו לאי בחושך, וגם על זה אני יכול לכתוב פוסט שלם, על כמה שאני לא אוהב (כי לא אומרים שונא) להגיע למקומות חדשים בחושך!!

לא חשוב, ישר כהגענו התלבש עלינו איזה כושי חמוד וחייכן שאחרי פה על התיווך של הכל בערך והציע לנו לראות דירה.. בדרך כלל אנחנו לא מפתחים שיחה עם אנשים כאלה אבל הוא היה נראה על הכיפאק.. בקיצור הביא אותנו לאחלה דירה, כל אחד בחדר, מטבח סלון ושירותים בחצי מחיר מהמלונות, הסתדרנו!

התארגנו על עצמנו, מקלחות עניינים ויצאנו לסיבוב בעיר.. מאון לאון השעה כבר 12 בלילה ופתאום איזה כושי ראסטפר התחיל לדבר איתנו בצורה חשודה מה שכבר הרגיז אותנו, אחרי 10 שניות הגיעו 2 ״שוטרים״ על אופנוע שרשום עליו משטרה וגם להם היה סוג של תחפושת / מדים של שוטרים..

וואי וואי אנחנו מריחים את זה וכל כך לא בא לנו.. מפה לשם ניסו לתפור לנו משהו, לאחר וויכוחים רבים העניין נפתר.. ובשבילנו הערב נגמר.. בהחלט היה מקרה לא נחמד..

10.

מה אני אגיד לכם.. את האמת לא עשינו יותר מדי, התענגנו על הפסיליטיס שהדירה מציעה לנו.. ראינו סרטים, אכלנו פופקורן והעברנו את היום בכיף.. קפיצה בצהריים לחוף ובלילה לבר המקומי, סה טו.

11.

ערב טוב כאן שיר השעה 22:40 ואנחנו בתחילתו של ערב.

כל היום הסתובבנו באי חיפשנו סוכנות נחמדה שתארגן לנו איזה קומבינציה של דיג עם צלצל ושנירקול עם כרישים ופרות ים ועניינים..

סה״כ מגניב אווירה של ג׳מייקה כזאת, כולם עם ראסטות ובגדים של ראפרים,מוזיקת רגאיי נשמעת מכל פינה וכולם דוברים קריאולית שזאת מין אנגלית משובשת ומגניבה אז קל יותר להסתדר למרות שעם הספרדית שרכשתי בחודשיים האחרונים, אתם יכולים לקרוא לי אלחנדרו....

חוץ מהיתושים וזה הכל פה נורא נחמד ורגוע, המוטו של המקום הוא ״go slow" 

ובאמת ככה הכל מרגיש, רגוע.

כל האי הוא בערך בגודל של ניר צבי, וזה יתרון משמעותי בשבילנו, אנחנו כבר חלק מהנוף המוכר והפרצופים ב״רגאיי בר״( שזה בערך המקום היחידי לצאת פה) נהיים יותר ידידותיים ...

בקיצור כרגע שותים קצת רום מקומי וקולה 

ומתכוננים ליציאה לרגאיי בר בתקווה שיהיו קצת אנשים ..

מה אני אגיד לכם, אני אבין אם אתם מקנאים אבל כבר יש לנו טיפה געגועים..אפילו אם עידו משחק אותה קשוח...

אוהבים את כולכם, שבוע טובבבב 😄

12.

עידו-

קמנו מוקדם, כל אחד מריץ ארוחת בוקר ויצאנו לסיור שנורקל ודייג עם צלצלים..

אוקיי אז אני רק אתחיל בזה שזה היה אחד מהימים ה-אדירים שלנו!! עכשיו אני אמשיך בסיפור..

יצאנו לסיור על סירת מנוע קטנה עם אחלה קבוצה ושני מדריכים תותחים!

כל פעם עצרנו בנקודה אחרת, קיבלנו תדריך קצר (באנגלית!) על מה קורה מתחתנו וקפצנו למים..

המראות מרהיבים!! מפרות ים עצומות לצבים מסוגים שונים עד חתולי ים ואפילו כרישים! (חמודים)..

ולקינוח, הדובדבן שבקצפת, הדייג עם צלצלים..

קיבלנו הדרכה של כ20 דקות על הרובים, עוד כ5 דקות על הדגים ויצאנו לדרך..

הרגשה לא נורמלית!! שעה וחצי של שקט וחדות ואפילו יצאנו עם ארוחת ערב, שאותה בישלנו כל הקבוצה, פשוט יום מושלם..

            פרת ים (2 וחצי מטר)

     למי עוד יש סלפי עם פרת ים?

         שיר הצייד

       איימת השונית

      קאנטר סטרייק

בחזור ביררנו קצת על איך ומתי יוצאים מהאי,

ואיך ממשיכים ליעד הבא שלנו - פלורס (גואטמלה)

בקיצור, מחר קמים מוקדם..

חג סוכות שמח!!

13.10

כאן שיר  

אז יצאנו אתמול לרגאיי בר כהרגלנו,ישבנו עם החבורה שהיינו איתה באי בימים האחרונים ונפרדנו מהם....

היום בשש בבוקר אני ועידו על הרגליים,אני מנשנש את הבולונז שהכנתי בשתיים בלילה ועידו עושה קפה.

מתחילים לקפל הכל ולסדר את הדברים ויוצאים למעבורת לבליז סיטי,מדדים בעייפות למעבורת עם כל הציוד ומעבירים שעה של ניקורים עד ההגעה ליעד..

מבליז סיטי אנחנו יודעים שיש לנו שעה למצוא את האוטובוס שנוסע לגואטמלה.

כל הנהגי מוניות מתנפלים עלינו ברגע הירידה וכתגובה מידית אנחנו מתעלמים ומתחילים לשאול וללכת לכיוון.  התחנה המרכזית של העיר ברגל,

שאלנו איזה ילד חמוד שהלך יחף ברחוב איפה התחנה והוא פשוט ליווה אותנו רבע שעה עד לשם ואפילו הציע עזרה עם התיקים...

בליז סיטי.

מסתבר שבליז סיטי הייתה עיר הבירה של בליז עד 1961 שהוריקן פשוט החריב אותה והחליטו לשנות את הבירה ל״בלומפן״

 בעשר דקות של הליכה-

רחובות צרים ובתים רעועים,

 תחושת הביטחון שלנו במקום יורדת מרגע לרגע,עד שלבסוף הגענו לתחנה.

תחנה מרכזית זה שם נורא מחמיא למגרש 

כדורגל בלי שערים עם איזה קיוסק קטן...

מגיע האוטובוס או יותר נכון צ׳יקן בוס 

מין אוטובוס ארוך שכולם יושבים על כולם וגם על הציוד(וגם על הגלשנים שלנו...).

ומבינים שהאוטובוס לגואטמלה יוצא ממקום אחר ואנחנו בדרכנו לגבול בליז גוואטמלה,

חוזרים לסשן ניקורים שמוזיקת רגאיי ברקע. לאט לאט הנופים והכפרים משתפרים ונהיים יותר יפים וככה גם ההרגשה שלנו.

מה אני אגיד לכם, לבליז יש את הקטע המגניב שלה-הנופים הקאריביים,הראסטות, המוזיקה ואפילו השפה האנגלית המשובשת הזאת..

אז-

**שחינו עם כרישים

** ראינו פרת ים,וצללנו בשמורת האלמוגים השנייה בגודלה בעולם

** צדנו דגים בעזרת צלצל ואכלנו ארוחת דגים ופירות ים שאנחנו בישלנו(לצערי אין תמונות).

אחלה שבוע.... 

עכשיו בדרכנו לפלורס, פרטים בהמשך...